מכתב שכתב מקים הארגון: על צמיחה ושינוי שמגיעים מלב פועם

זה המכתב שנכתב בישיבת שבי חברון והוביל בעצם למהפכה גם בשאר הישיבות. בבקשה: חברי היקרים ללימוד! אני מתעסק עם סמארטפונים שהם רק ענף אחד מתוך השורש הנפלא של הטכנולוגיה שהניבה התקדמות עצומה אך לצידה לצערנו גם הרס וחורבן. ואני מנסה להילחם בתרבות הקטסטרופאלית שאנו חיים בה, אבל לבד – בחיים לא אצליח. אני פונה אליכם כי אני כבר לא יכול יותר לבד, אני יודע שזה נראה ארוך אבל אני מבקש ממכם שתקדישו כמה דקות ותקראו.

ביום שני בערב אור לז’ בחשוון התחלנו להתפלל על הגשמים שהם התחלת השפעת הברכה ע”י הקב”ה, וכולי תקווה שהתפנית שחלה באותו ערב תביא גם היא הרבה ברכה. באותו ערב דיברתי עם הרב יהושע שפירא במטרה לנסות ולארגן יום עיון לרבנים בנושא הטכנולוגיה וכן עוד כמה וכמה פעולות נוספות. הרב אמר שזה טוב מאוד אבל שאני צריך להשקיע את כל כוחותיי כרגע לעשות את השינוי בישיבה שלנו. הוא הוסיף ואמר שלא יכול להיות “שבישיבה אחת הטובות בארץ שיש בה טהרה וקדושה ועוצמות גדולים של לימוד (ציטוט כמעט מדויק), מתוך 300 תלמידים ואברכים יש רק 10% תלמידים שיש להם סינון לסמרטפון”. הרב טען שהמיקוד שלי כרגע צריך להיות בלהגיע לכך שלפחות ל70% מבעלי הסמארטפון בישיבה יהיה סינון. מתוך כך החלטתי לכתוב מה אני מרגיש וחושב אחרי התעסקות אינטנסיבית של חצי שנה בנושא והרבה שיחות עם תלמידים, חברים, אנשים בעלי ניסיון חיים ורבנים.

לפני חצי שנה אמרתי לעצמי “חלאס!”,חלאס עם זה שיש פה תלמידים בשיעור א’ ב’ ג’ …שיושבים ורואים סרטים מכל סוגי הסרטים בחדרים, כל אחד בכמות שלו מסרט אחד וצפונה. חלאס מלפתוח ynet,sport5  באמצע הסדרים. חלאס מלשרוף את הזמן על משחקים חסרי משמעות. בעצם, חלאס על הבזבוז זמן ותרבות ה-“זבל”(סליחה על המילה) שאנחנו נמצאים בה והמדרון ממשיך להיות חלקלק בלי שום מעצורים והתרבות הזו מכלה כל חלקה טובה. ולכן החלטתי שחייב להיעשות שינוי. מתוך בדיקה של פתרונות טכנולוגים מגוונים, החלטתי ללכת על Netspark. עשינו שיחה בישיבה הסברנו על החשיבות של הנושא, הסברנו טכנית איך האפליקציה עובדת, פתחנו עמדת הרשמה ושיגענו לכם את המוח.

עכשיו אחים יקרים אני פונה אליכם, לא יכול להיות שמתוך כ-200 בעלי סמארטפונים יש רק לכמעט 30 סינון! וגם אותם 30 ואני בתוכם צריכים לשאול את עצמנו כל הזמן “האם המסלול שבניתי לעצמי זה המסלול שהייתי רוצה, או שאני מוותר לעצמי?”. חבר’ה אני צועק מקירות ליבי- די להיות פשרנים. בואו נדרוש מעצמנו לא יותר אלא מה שאדם דתי סטנדרטי צריך לדרוש מעצמו, זה אולי נשמע נאיבי אבל כן, אני מבקש “רק” להחזיר את הסוסים לאורווה. אני פונה לצדיקים עם הסמארטפון, אלה שחושבים לעצמם “אכנס לישיבה אלמד תורה והכל יסתדר וכבר אהיה חסין מהכל” הם טועים בענק! ממפגש שלי ומשיח עם אברכים אתה שומע שהם פשוט לא מבינים שהם כבר בתוך התרבות הזו. אם אתה חצי שעה ביום(ואני מפרגן) נותן לילד הקטן לראות בYouTube “דורה” וחבריה אתה מתחיל להיכנס לתרבות הזו, וחבר’ה כולנו שם. אני פונה גם לצדיקים שבלי הסמארטפוון וב”ה מצליחים לטמון את הראש בגמרא בלי להסתכל ימינה ושמאלה. אם לא נעצור ונתחיל לבנות בישיבה חומות הגנה גדולות ורצונות גדולים מאד בנושאים הללו דרך בירורים נוקבים עם עצמינו ועם הרבנים, אז אולי בישיבה בחממה הנפלאה הזו נוכל “לשרוד” אבל ברגע שנצא החוצה הדברים יראו אחרת לגמרי וכל החינוך אליו אנו שואפים לחנך את ילדינו ישאר חלום גנוז.

כמו שראיתם בקושי כתבתי את הבעיות החמורות של הצניעות שיש באינטרנט וחבריו גם כי אני לא כ”כ מבין את ההשלכות של הבעיות על הנפש וכמה זה באמת משפיע,  אבל לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין את הסיכון האדיר הטמון פה, מספיק שכל אחד יסתכל ימינה ושמאלה ויבין לבד.

אבל מה שהכי חשוב  בעיניי זה שכלי העזר הטכנולוגי שמצאתי הוא אך ורק כלי עזר. אם לא יתחולל שינוי אמוני יסודי בהבנת האתגרים וההתמודדות הרוחנית מולם, שום טכנולוגיה לא תוכל באמת להועיל. ואני מאמין בלב שלם שזה יכול להיות שינוי אדיר ובשביל שהשינוי הזה יקרה אנחנו זקוקים גם נואשות שהרבנים ירתמו להילחם בטרור שרצח ופצע מקל ועד אנוש כל כך הרבה אנשים מעמי ארצות ועד יראי שמיים. ואחרי שהרבנים יצליחו להסביר לנו איך בטכנולוגיות המדהימות האלה יש טוב ותועלת גדולים מאוד אבל יש כנגדם גם רוע וטומאה גדולים לא פחות, ואיך עלינו לגשת להתמודד עם הטכנולוגיות הללו. בעז”ה מתוך עמדה שכזאת הם יסחפו איתם את התלמידים, ואז נצליח אנחנו לסחוף אחרינו אנשים ולהתחיל לבנות פה תרבות של חיי חברה שהיא לא חברה וירטואלית, חיים של ניצול זמן ולא של בזבוז, חיים של נפש מלאה בטוב ולא בתכנים נוראים, חיים שילדינו יגדלו על חברה של משחקי אמיתיים כמו מחבואים כדורגל ולא לחיים שהילדים באים לבית של השני(במקרה הטוב)ומשחקים במחשב במשחקים וירטואליים ורואים סרט “ביחד”.

רק אם אנחנו ונרצה לעצור את הסחף הנורא והמטורף הזה נצליח קמעא קמעא ליצור תרבות טהורה- “הבא להיטהר מסייעין בידו”. אני מאמין בלב שלם שאם אנחנו נתגייס לכך, הקב”ה יפתח לנו שערים לשינוי הנ”ל ואני יכול לספר לכם מעדות שלי בעניין- אתם לא מבינים עד כמה הדברים במובן מסויים מתקדמים מהר, “כהתערתותא דלתתא – כך התערתותא דלעלא”.

בטח אתם שואלים אז מה עכשיו, מה בתכל’ס אני רוצה מכם?

אז ככה, כרגע הישיבה שלנו היא הנסיון הגדול של Netspark קרי של הרב יהושע שפירא. אם זה יצליח בישיבה, זה יהיה מקפצה רצינית להתחיל ולפעול בעוד ישיבות ובעז”ה לכלל הציבור. לכן אני פונה אליכם בעלי הסמארטפון- בואו נהיה חזקים וגיבורים ונחליט הרגע, בלי להגיד “אני צריך לחשוב על זה”, “אני רוצה שזה יבוא ממני”, “זה יקר כו’. דבר שמציל חיים, לא עושים בו חשבונות בטח לא כשמדובר ב-12 וחצי שקל לחודש וברבע שעה של התקנה ובניית הגנה. שוב, אני מזכיר שזה רק הפתרון הטכני שהוא חשוב מאד כי בלי סינון אתה עובד על עצמך שאתה רוצה שינוי, אבל השלב הבא, החשוב יותר, זה להתחיל ליצור שיח חברתי שמתקומם על מצבנו, ולבקש מהרבנים בישיבה בירור אמוני מעמיק על הסוגיה, רק ככה בתהליך ארוך וסזיפי נצליח.

אני מבקש ממכם אל תתנו לי להגיד הובסנו במלחמה הכי קשה שלנו בחיים. כן, אני משוכנע בזה שזו המלחמה הקשה ביותר שלנו, וכבר אמרו הפרטיזנים “אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה”. בדור ההוא המלחמה הייתה על הגוף, בדור שלנו המלחמה היא על הנשמה.

יש לי עוד המון מה לכתוב בתחום הזה אבל קיצרתי. בעז”ה אני מקווה שבפעם הבאה שאכתוב זה יהיה אחרי של-50% לפחות מבעלי הסמארטפון יהיה סינון. כתבתי ישר מהלב מהכאב שלי ולא חס וחלילה מתוך התנשאות. אני צועק לא בגלל שיש לי כוח לצעוק אלא כי אין בי כבר כוח לדום. אני כותב כי כבר נמאס לי להאכל מבפנים, מה יש? שגם לכם יכאב מהמצב.. כולנו באותה סירה שיש בה לצערנו כ”כ הרבה חורים עד שרק הקצה של התורן עדיין מעל המים.

תודה רבה שהשקעת מזמנך לקרוא, עכשיו חזרה לבית המדרש…

לפניות ודיבורם על המצב והסינון בשמחה רבה,

יואב ארנלפד  שיעור ד’ .