עזרו לנו להמשיך לפעול

רציתי לספר לכם ולהודות לכם,

הכל התחיל כשהייתי ילד, האינטרנט היה כמו הבית השני שלי, ביליתי בו שעות רבות מחיי. האינטרנט פתח בפניי שלל אפשרויות, ללמוד, להכיר אנשים חדשים, לשחק להתקדם אבל עם כל הדברים הטובים הללו הגיעו גם דברים טובים פחות, ואט אט התחלתי להחשף גם אליהם.

הפורנו היה בשבילי מקלט, ברחתי אליו בשעת משבר ובסופות ולפעמים גם סתם מתוך סקרנות ושיעמום. כשהבנתי מה ההשלכות של המעשים שלי כבר היה מאוחר מידי, הייתי עמוק בתוך החושך. לאחר כל כך הרבה ניסיונות להפסיק, מבלי שאף אחד מהם יגרום לשינוי משמעותי לא נותרה לי ברירה אלא להרים ידיים. ודווקא שם, דווקא בתוך החשיכה הכי כבידה זכיתי להכיר אתכם, זכיתי להיות חלק מהמהפכה הענקית הזו ומהמשפחה הענקית שנקראת “עזים בקדושה”. האירגון במיוחדות שלו מצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולעזור לכל כך הרבה אנשים. והיום? היום במקום להיות מי שזקוק לסיוע הפכתי להיות המסייע, וזו הגדלות שבאירגון, היכולת להעביר את זה הלאה. אין לי יכולות בכלל להודות לכם, החזרתם לי את עצמי, פשוט ככה!

תודה!

לארגון “עזים בקדושה”,

רציתי לשתף אתכם מעט במה שנפשי עוברת,

על כך שבגיל צעיר הוטרדתי,

ובמהירות לא מוסברת הגעתי לאותם אתרים,

לאותם סרטי תועבה, נוראיים וממכרים ביחד.

הייתי בטוחה שאני היחידה, שאין עוד בנות כמוני.

שחרב עליי עולמי.

בתוך הזוועות חייתי לבד, בעולם מקביל, בלי לשתף אף אחד.

עד ששמעתי עליכם, ופקחתם את עיניי, והערתם את נשמתי.

אז, אני פשוט רוצה להגיד תודה,

תודה שהצלתם את נפשי מתהומות וזוועות,

תודה שנתתם לי להיות חלק ממהפכה של טהרה,

תודה שהקשבתם,הקמתם וקידמתם את כל המהפכה גם אצלנו, אצל בנות ישראל.

תודה שאתם נותנים לי את הזכות לנגוע בעוד נשמות של בנות ולעזור לבנות שכמעט טבעו בבוץ..

תודה רבה,

שבזכותכם הצלחתי לפתוח מול הוריי פצעים כואבים,

להקים בית וזוגיות של טהרה וקדושה.

תודה שהצלתם אותי, את בעלי, את אבי ואחיי..

ותודה שאתם ממשיכים להציל נפשות בישראל.

תודה.

רעות  .א.

אהלן “עזים בקדושה”!
אני חייב לספר לכם את הסיפור שלי…
אני אברך בישיבה מסויימת (לא נזכיר את שמה…) יש לי שני ילדים ואישה מדהימה שאני אוהב.
מגיל עשר אני נמצא בזוהמה הזו. כבר חשבתי שלעולם לא אצליח לצאת מזה. זה לא עובר כשמתחתנים…
אבל מהיום שהתקנתי סינון לפלאפון, פתאום ראיתי שאני יכול גם לנצח!

תודה רבה רבה

הרהור שאחרי ההרהור – זה הכסף הגדול של יצר הרע, אפילו יותר מהעבירה עצמה. כשהוא הכניס לך לראש שאתה “אפס” – הוא השיג הכל. הוא שאב אותך אליו, הוא שבה אותך באזיקי השקר שלו.

איכס, אתה מגעיל.
מה אתה יושב מול הגמרא? ראינו אותך איפה שוטטת

אתמול בלילה במחשב. אתה בחור ישיבה אתה…?! פווי, איזה ריח מסריח. על מי אתה עובד?! צביעות. אתה פשוט צבוע אחד גדול.

בואו נכיר מושג, שהולך לפוצץ לנו כמה דמיונות בחיים:
ההרהור שאחרי ההרהור!
איך זה הולך? אתה מהרהר או עושה עבירה, ואז

מגיע ההרהור השני – היותר הרסני ויותר פוגע בנפש –

שמספר לך: באמא ש’ך, או שאתה דתי או שאתה לא?
מזה המשחקים האלה?! מזה פה משרד הדתות שאתה
כל שנייה מחליף דת? אם ה’ הוא האלוקים – לך אחריו,
ואם ‘הפייסבוק’ הוא האלוקים – לך אחריו. אבל להיות
בן תורה ביום ורואה תמונות בלילה..?!

ואז אתה רוצה לעשות תשובה על העבירה,
אבל עאלק. אתה מרגיש מבפנים איך מישהו שם זועק –

כולנו יודעים מה תעשה מחר,
ואל תעבוד עלינו…
וזה מרסק. וזה כ”כ מרסק, את הנשמה,
שרוצה באמת לחזור בתשובה.
“אתה כ”כ טיפש”, אמרתי לו.
יש חילוק פשוט,

יש צבוע, ויש משתדל. לכאורה אותו יצור,
אלא שהבדל שמיים וארץ מפריד בניהם.

צבוע – אתה הרי יודע מזה, הרי כל שני וחמישי אתה מדביק
לי ת’מושג הזה ל – ת.ז. להזכיר לי שאני אחד כזה,
אבל “משתדל“, כנראה זה מושג חדש בשבילך.
משתדל = מן הסתם גם הוא יפול, כי זה קשה להשתדל,
אבל על באמת – הוא רוצה להשתדל..! הוא משתוקק להגיע..!
לבחור כזה לקרוא ‘צבוע’, זו פשוט צביעות שלך, מלך זקן וכסיל.

או אם נחדד לעצמינו מושג יסוד שיתן לנו המון בחיים:
צבוע זה אחד שלא שואף בכלל להגיע למטרה,
אבל מי מאיתנו לא באמת בתוך נשמתו שואף להיות צדיק,
לקיים את דבר ה’ ולזכות רק לקדש שם שמיים, מי…?!
אלא מה? קשה. גם לי קשה, וגם לך קשה, ולכולנו קשה –
אז אנחנו נופלים – אבל ‘נפילה’ = נפילה = אני לא באמת שם,
נפלתי בגלל שלא הצלחתי הפעם להתגבר, אבל אני בתוך
תוכי, אני ממש לא שואף להיות שם – ממש לא..!

מעתה, אמור:
אני משתדל + נופל = עובד ה’ אמיתי, וממש לא ‘צבוע’.
א”כ, ‘עובד ה” לא יכול לחזור בתשובה…?! מי אמר שבשביל
להקרא עובד ה’ את צריכה להיות אחת בלי כשלונות…?!
ברור שלא מחבקים כשלון, אבל כולנו נופלים,
וזה קשה מאוד – אלא שבתוך תוכינו, אחרי כל הקליפות
של היצר שמראה לנו כאילו תאוותו היא רצונינו,
בפנים עמוק – כולנו רוצים באמת רק לעבוד את ה’…!

“אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי – קמתי”.
למה צריך להגיד את המילים “כי נפלתי” בפסוק?
היה מספיק להגיד – אל תשמחי כי אני אקום.
חשבתי, ע”פ דברינו, אולי זאת הכוונה:
אויבתי לי = יצר הרע – אל תשמח..!
‘כי‘ = דווקא בגלל שאני מבין שזו רק ‘נפלתי’ ולא צביעות,
דווקא בגלל זה – ‘קמתי’..!