Recent Posts

Recent Posts

שובבים תשפ”ד: בוא לגלות עד כמה אתה עז בקדושה??

תקופת השובבים היא תקופת חיזוק בעבודת ה’ ובעזות בקדושה של כל יהודי

לכבוד השובבים תשפד הוצאנו שאלון מיוחד שיבדוק בסבירות גבוהה מאד.

האם אתה באמת עז בקדושה או שיצאת עז..

יש לך דקה? אז יאללה כנס לבדוק ושתף את החברים בתוצאה!


בין אם אתה עז (החיה) או לא,

עדיין יש לך הזדמנות לתפוס מקום בכנס!

https://link.mmb.org.il/shovavim

 

כנס עזים בשובבי”ם!

 

עזים בקדושה ביום עיון ארצי לשובבי”ם:

לתלמידי ובוגרי ישיבות ומכינות: איך תנצל את ימי השובבי”ם כדי להתמלא כוחות וכלים לקרב הקשה של כל בן תורה על קדושת הברית, מיקוד ונאמנות לעצמי בעולם של היום.

10 שיעורים עוצמתיים מרבותינו והתוועדות עם שולי רנד לצבירת כוחות וכלים לקרב הקשה והמתסכל ביותר של כל בן תורה.

אפשר להירשם מכאן: https://link.mmb.org.il/shovavim

ב – ט”ו בשבט בבנייני האומה ניפגש ל – 10 שיחות מחזקות + התוועדות עם שולי רנד החל מהשעה: 13:00

אפשר להירשם מכאן: https://link.mmb.org.il/shovavim

חדש! טהרת שורש החיים | הרב חגי לונדין

דורנו מאופיין בהתמודדות גדולה בענייני הצניעות, ולא רק סביב מכשירי הסמארטפון הנמצאים בכיסנו. מעולם בתולדות המין האנושי לא הייתה זמינות כה ישירה לפריצוּת.

ההתמודדות עם שפיכת זרע לבטלה הייתה קיימת תמיד, אך בדורנו, בשל זמינות זו, היא מקבלת רוח גבית חזקה.

כשהתרבות מתקדמת כמה צעדים קדימה אנו נדרשים לחדד את הכלים הנגדיים. חשוב להפנים כי כל אדם בעל נפש בריאה מסוגל להצליח בהתמודדות זו. בעבודה ובאמונה אפשר לקצור את הפירות גם אל מול שאיפות שבמעמד הנוכחי נראות גבוהות.

 

תאוות העריות – שורש החיים

נתחיל בפסקה מאורות הקודש ג’ של הראי”ה קוק, המבארת את טעמי ברית המילה ושמירתה:

הקשר המהותי בין מצוות המילה וחיבור האדם לחייו ולבוראו הוא עיקר יסודי בספרים הקדושים. אין עוד תאווה שכובשת את האדם כל כך, ומספקת חוויה שהיא בלתי ניתנת לשליטה. בניגוד לתפיסה החילונית והמודרנית כיום, היהדות מאמינה כי גם העוצמה האדירה הזאת מגיעה ממקום קדוש. האדם הוא ‘חלק א-לוה ממעל’, ולמעשה השאיפה לשלמות ולהתגלות קיימת בכולנו. תחושה זו קיימת בכל אדם. יש משהו מעבר להווה, ויש משהו מעבר לכאן ועכשיו מולי. זו השאיפה לאלוהות. האדם כמה לגעת בדבר גדול יותר מהחיים הפרטיים הנוכחיים.

מכאן נבין ששאיפה גדולה זו מתורגמת אוטומטית לתאווה המינית. הולדת ילדים פירושה להשתייך לקו שלעולם אינו נגמר, לשאיפת הנצח הבסיסית והשורשית שבאדם. השאיפה להתקשר לאלוהות הנצחית מקננת כל הזמן ביצר החיים של האדם.

לעיתים האדם מסתכל על חייו מזווית חיצונית ונמוכה. זוהי נקודת מבט נפוצה המסתכלת על כל המתרחש במציאות רק ברובד הנוכחי והצר, רובד שבו לא קיים דבר מלבד הכאן ועכשיו. כאשר אין שליטה על נקודת מבט זו, היא איומה ומחריבה. אך מנגד, כאשר מבט זה מופיע בקדושה, זהו ביטוי לנגיעה בשלמוּת, בנשמה. ולכן ממשיך לבאר הרב קוק:

אדם המסוגל לשלוט בתאוות המין שולט על כל החיים. שליטה כזאת על הנקודה השורשית ביותר בחיים מכניסה אותה לסדר, לזמן ולמקום הנכון. אין בכך דיכוי חלילה, שהרי “כל השרוי בלא אישה אינו קרוי אדם”. זהו עניינו של יוסף הצדיק, שעמד מול הפיתוי של אשת פוטיפר ונקרא צדיק יסוד עולם. לאור הנאמר, התעסקות עם יצר המין היא בעצם ההתעסקות עם א-לוהים, עם כל שרשרת הדורות. על כן לאורך כל ההיסטוריה מעולם לא הייתה האנושות אדישה לנושא זה. אפילו בתרבות החילונית יש גיל מסוים שבו פורקן היצר המיני נתפס ילדותי.

 

מיקוד החיים
ממשיך הרב בביאורו:

זו הסיבה שרק כאשר אברהם אבינו מקיים את מצוות המילה הוא מקיים את מצוות האמונה. “מבשרו יחזה אדם א-לוה”– לפי התנהלות האדם בחייו הגופניים, כך הוא ‘חוזה באלוהות’, היחס לא-לוהים לא נקבע בשכל ובמחשבה. היחס לא-לוהים נקבע בצורת החיוּת. כאשר אדם לא שולט בתאווה זו הוא מתחבר באופן טבעי אל מחשבות של חוסר שליטה, והעולם נראה חסר השגחה אלוקית13. מנגד, כאשר אדם מסוגל לשלוט בתאווה זו הוא יכול למרכז את הכוחות שלו, ולהבין בעומק שגם ליקום המלא בסתירות יש כיוון.

כאשר לאדם אין שמחה וכיוון, כאשר החיים הם אוסף של פרטים לא ברורים – אז יצרו מתגבר עליו. הרשעים הם כים נרגש וסוער, ולעומתם הצדיקים הם כעץ שתול על פלגי מים, בעלי יציבות. מכאן נובע חוסר היכולת להתרכז בדברים מסוימים. עיקרון זה מופיע גם בגמרא בנדרים: “הלומד תורה לפרקים זהו נואף אישה חסר לב”. ניאוף אינו רק בגידה
פיזית, אלא חוסר היכולת לשמוח בחלקי, חוסר היכולת למצוא את אלוהים במסגרת החיים הנוכחית. ההתפזרות המתמדת אל מקום ועיסוק אחרים, כי אולי שם יימצא האושר, היא שורש הניאוף.

גם מצבי רוח קיצוניים נובעים מכך, שהרי אין מנגנון המייצב את הנפש. גם המילה ‘אקסטזה’ )static exit )מבטאת יציאה מתמשכת מהמצב. את האמונה היהודית באחדות המייצבת את הנפש אנו פוגשים פעמיים ביום, בקריאת שמע. פעמיים ביום אנו לא פוזלים החוצה, אלא מכסים את העיניים ומכוונים את אמונתנו ב”ה’ אחד”, לא בכל הכוחות הרבים
האחרים המפוזרים במציאות. בעולם האלילי החוויה המינית הפראית הייתה מרכזית ביותר. עולם אלילי, מלבד היותו השתחוויה לפסלים, הוא גם עולם של התפזרות ושל גירויים מזדמנים. את הסוגייה המהותית הזאת מבינים כיום בכל מדינה ושלטון, שהרי יש במשטרה גופים האחראים על טיפול בזנות. גם אם האנושות לא יודעת לבטא זאת במילים, כולם מבינים כי יש קשר בין הפקרות מינית ובין פשע והתפרקות החוק. 

בהמשך ביאור הרב קוק לטעם מצוות המילה, מסביר הרב את עניינה של העורלה:

העורלה היא כיסוי בשר גוף האדם על איבר ההולדה. חז”ל מבארים כי היא מבטאת אטימות. שלוש שנים אנו חסומים מלאכול את העץ בהיותו עורלה, בהיותו אטום. כאשר אין האדם נפתח לאלוהים והוא שקוע בתוך התאווה המינית הגסה שלו, הוא נאטם בכל התחומים – התעסוקתי, הנפשי, החברתי ועוד. גם בעולם החילוני אוננות נתפסת בתודעה כמפסידנות, ‘לוזריות’, האדם אטום עם עצמו.

לכן כאשר אנו מלים את התינוק ביום השמיני, ביום שהוא מעל הטבע, אנו בעצם מטביעים בילד את היכולת להסיר את העורלה, את היכולת לנצח.

כאשר אדם מנתק את התאווה המינית מהאידאליות ומהרוח – נוצרת השקפה פסימית, אין תקווה ואין ילדים. כאשר יש חוסר שליטה בתחום המיני, גם אם אדם חובש כיפה על ראשו ומצהיר על היותו דתי, עמוק בפנים הוא כבר התייאש מהשליטה ומהסדר בעולם.

זו הגישה הרווחת, “אכול ושתֹו כי מחר נמות”; אין שליטה בתאווה המינית, וממילא נותנים לה להתפרץ לכשתבקש. וכאשר האדם נופל, ממש מיד לאחר מכן הוא חש באפסיוּתו. זוהי תחושת תסכול אדירה. לעומת גישה זו, בתפיסה אלוקית גם לאחר נפילה יש לאן להתקדם! האדם יודע לקחת את החיים שלו, כולל התאוות, ולהופיע אותם בזמן ובמקום הראויים. כאמור, שורשה של התאווה המינית בקדושה מתקשר אל הנצח. כאשר האדם מאבד שליטה בתאווה זו תודעת החיים שלו מתפזרת עד כי החיים הולכים ומתפרקים כמו מגדל קלפים.

 

 

מפת הנפש ועבודתה

כעת נשאלת השאלה כיצד מתמודדים עם כלי קדוש ועוצמתי זה. נעבור לרמה המעשית. בפרק הראשון משמונת הפרקים בהקדמה למסכת אבות שוטח הרמב”ם את מבנה הנפש ומתאר חמישה חלקים בנפש:

העיכול (זן) – כוח נפשי המעכל את הנתונים שאנו מקבלים מהמציאות, כמו חמשת החושים: ראייה, שמיעה, מישוש, ריח וטעם. זהו כוח הקלט של האדם.

הרגש (מרגיש) – תרגום הנתונים שנקלטו לרגשות, מעבר לרמה הטכנית. חשוב להדגיש כי הרגש לא בהכרח משקף תמיד את העולם האמתי. זהו חלק שרירותי.

הדמיון (מדמה) – קליטת הנתונים והרגשתם באות לאדם בצורה מבודדת. כוח הדמיון בונה תמונה וממחיש אותה מן הנתונים.

הרצון (מתעורר) – אחרי כל החלקים הקודמים, כאשר התקבל ציור אצל האדם, הוא מתחיל לרצות ולהשתוקק.

רק אחרי ארבעת השלבים האלו בנפש, בסוף, מגיע השכל. יש בכך חיסרון מסוים. אדם רואה מראֶה, מרגיש רגשות ומתחיל לראות תמונות בדמיון ואפילו מגיע לרצות את זה, ואז מגיע השכל וטוען שזה לא טוב. זוהי בעצם המורכבות בעבודת ה’: להשליט את השכל עד שיופיע גם הרצון.

כלומר, הרמב”ם מציע שבמקום שהאדם יעבור את כל התהליך בחלקי הנפש ואז השכל יבלום את המקצת שעוד אפשר, עליו לעורר את השכל על הרצון. לרצות את הטוב במקום לבלום את הרע. לדוגמה, באופן טבעי האדם סולד מרצח, מפני שהשכל כה דומיננטי בנושא.

במצב יותר עליון השכל חזק עוד יותר, עד כי השכל מופיע בדמיון כך שהאדם לא מדמיין דברים שאינם טובים. חז”ל מלמדים אותנו שהרהורי עבירה קשים מעבירה, כלומר אין זה אידיאלי לדמיין דברים שליליים ואז להיעצר. יש עניין לחזק את השכל שיופיע בדמיון, ושיא מדרגה זו מתבטא בחלומות; האדם לא יחלום על דברים שלא כפי בירורו השכלי.

במדרגה שמעל למדרגה זו, השכל החזק שולט על הרגש. האדם כלל אינו מרגיש דברים שאסור לו להרגיש ולהפך, הוא מאוד מרגיש את מה שצריך להרגיש. זהו ההסבר לתופעות כמו הליכה על גחלים במזרח הרחוק: השלטת המנטליות בצורה כה חזקה עד כדי השפעה על עצבי הרגש.

במדרגה העליונה ביותר השכל פועל בעיכול. השכל שולט על החושים עד כי האדם רואה ושומע רק דברים שהוא צריך15. על אף שמבחינה פיזיולוגית קרני האור המסוימות של מראֶה מסוים חדרו לעיניו, האדם כלל אינו מעכל אותם במדרגה זו. דוגמה לדבר נוכל לראות, כאשר אנו אוכלים בתיאבון בשר איכותי וטעים, אך אם פתאום נגלה כי זהו בשר
חזיר – נקיא אותו מיד. התודעה הכשרותית כל כך התבססה בשכל עד כי היא משפיעה על מיצי הקיבה.

זה אפשרי. אדם יכול להגיע למצב של דבקות ברעיון מופשט עד כי בגופו משתנים דברים שורשיים כמו רצון, דמיון, רגשות וחושים. כך גם מופיע בגמרא, בדברי רב גידל, שהיה יושב בפתח המקווה ומסביר לבנות ישראל את אופן הטבילה, ואמר שהן דומות בעיניו לאווזים לבנים. הרעיון מאחורי האווז הוא החוכמה. הצבע הלבן מבטא את תכולת כל צבעי הקשת. רב גידל מתבונן במציאות במבט רוחני, מצד החכמה הכללית. ועל אף שאין אפוטרופוס לעריות, יש כאן נקודת שאיפה המלמדת אותנו כי אפשר לפתח מנגנון כזה.

כל האמור בחלקי הנפש הוא בתנאי שמפעילים את השכל לפני שרשרת חלקי הנפש ולא אחריה. כאשר רואים, מרגישים, מדמיינים ורוצים דבר לא צנוע, קשה מאוד לבלום. השאלה מבחינתנו היא מה אנחנו עושים: האם אנחנו נכנעים לעצת אחיתופל, “עוד קצת ואעצור”? כאשר אדם נאנס ונתקל במראה לא צנוע, השאלה היא מה הוא עושה עם זה הלאה; אם הוא חותך את הסיפור באותה נקודת אונס, או שמא הוא נכנס לתהליך חלקי הנפש, שם השליטה תלך ותתרחק.

אפשר למלא את הנפש בדברים ערכיים ומספקים, בדברי תורה ובתחביבים טובים, ואז המאבק הולך ונהיה יותר קל. אדם ששולט בעצמו ובסביבה ועובד נכון, על אף כל הנפילות שכמו כולם גם הוא חווה, הוא אדם יציב, חי ובעל שליטה עצמית רבה יותר.

 

כלים מעשיים להתמודדות

אז איך אפשר להתמודד עם היצריות העצומה הזאת, שבשורשה היא טובה?

א. סור מרע – התרחקות ממראות לא צנועים. ראשית, סינון המכשירים. כל כך בסיסי ופשוט, ואין צורך להאריך בנושא. השהות בחדר לבד עם מכשיר שאינו מסונן לא שונה מכל הלכות ייחוד. אם רוצים גם לעבוד על נושא ההתפזרות, אפשר לקנות מכשיר חסום לאפליקציות מסוימות ולא רק מכשיר מסונן מתכנים. שנית, התרחקות מראש. נתכנן שגם המפגשים העתידיים עם אינטרנט לא מסונן לא יהיו לבד ובשעות מאוחרות. הבלימה צריכה להיות בהתחלה, כדי לא לאפשר לכרוניקה הידועה מראש לחזור דרך כל הפיתויים של כניסה לאתר חדשות לבד, ומשם להידרדר. נקודה נוספת היא היחס לעבר, ועל כך אומר הרמב”ם: “לעולם אל ישליך אדם דעתו אחריו, שהעיניים לפנים הן ולא לאחור”. כאשר צץ משהו מהעבר אל לנו להתחיל לבחוש בחלומות ובמחשבות שעוברים מדי פעם בפעם. עלינו לדעת להמשיך ולהתקדם הלאה, בלי להתרפק על העבר.

ב. עשה טוב – לבסס לעצמנו סדר יום דינמי וממוקד. כפי שכתבנו, היצר המיני אינו התמודדות נקודתית כי אם ניתוק כללי מהחיים. חוסר שליטה בלו”ז היומי שלנו מוּעד לפורענות. לכן עלינו לארגן סדר יום ברור. מילוי סדר היום בלימוד, בכושר, בתחביבים, במפגשים חברתיים ובכל דבר שהוא במגבלות ההלכה ממקד את חיינו וממלא את הנפש. גם כאן היחס לעבר שייך לצד החיובי. עלינו להסתכל על העבר לא רק בסלידה ממה שהיה בו, כי אם לחשוב עליו כעל מנוף
להעלאת הנקודות החיוביות ממנו למסגרת הנכונה.

ג. עזרה חיצונית – במקרים קיצוניים יותר, ולא בבחורים ממוצעים, יש צורך להיעזר בגורם חיצוני ואין בכך שום בעיה. אדם שיודע לעצור את עצמו והולך לטיפול אינו צריך להתבייש, זוהי רק עדות נפלאה
לרצינותו.

ד. תשובה ופרופורציות – לאחר שחידדנו שהיצר המיני הוא שורש החיים וההתמודדות אתו מאפשרת את כל היציבות בעולם שלנו, נוסיף שיש לקחת דברים בפרופורציות. יש מושג הלכתי שנקרא ‘דבר שהדור פרוץ בו’ – הנושא היצרי כיום הוא דבר שלא היה כמותו בתולדות האנושות, וזהו ללא ספק ‘דבר שהדור פרוץ בו’ היום. אין זה אומר שאפשר להרים ידיים; מושג זה אמור לסייע לנו בהבנה הנפשית, שכאשר אדם נופל אין זה אומר שהוא רשע וחריג מכולם. 

עלינו להשיג את האיזון הנכון בין המוטיבציה להילחם ובין היכולת בעבר, אדם שהיה רואה סרטים פורנוגרפיים להתמודד לאחר החטא. נחשב לאדם לקראת הורדת כיפה, ואף גרוע מכך. זה לא המצב כיום. היום אפילו בחורים נפלאים שעובדים ומתקדמים בכל תחומי החיים לפעמים מוצאים את עצמם בנקודות ניסיון כאלה. אל לנו לטעות ולחשוב שזוהי עדות לפורקן ולייאוש כללי, אלא להפך. אפשר לקום, לעשות תשובה ולתקן.

עלינו לדעת לא להשליך מהתמודדות הזאת לכל החיים, לא לחטט בפצע אחר הנפילה ולטמא את כל האישיות בגללה. צורת הקימה הנכונה אחר נפילה היא לקום בבוקר, לטבול במקווה או תחת תשעה קבין מים במקלחת, ולהמשיך לסדר היום וללימוד התורה, שהרי “אין דברי תורה מקבלין טומאה”. אין זו מלחמה של שחור ולבן, ועל כן ניצחון אינו רק הכול או כלום, אני נקי לגמרי או שלא. יש גם התקדמות, ומעבר מנפילה שבועית לנפילה אחת בחודש הוא מעבר אדיר, המעיד על התקדמות נפלאה. אשרי מי שחטאיו מועטים, ובאמת, את ההתקדמות של מי שעובד על כך אפשר לראות משנה לשנה.

לסיכום, נבהיר את התקיפוּת בדברי חז”ל, הראשונים והזוהר בעניין חטא שז”ל. מטרת ההתבטאויות החריפות האלה היא לבוא ולהזהיר שחטא זה אינו כמו שאר החטאים; הוא בגדר פצצה מתקתקת, וכפי שכתבנו – הוא שורש החיים. אך אין זה אומר שצריך להשליך ממנו על כל אישיות האדם. יש להפריד ולמדר בין החטא הזה לשאר האישיות של האדם, וממילא לעזור לשליטה העצמית להתגבר, ושכל דבר יבוא במקומו הנכון.

 

 

 

 

 

חדש! עילוי החיים | הרב אלישע ינון

באופן אישי, לקח לי זמן להיוודע לעיסוק בנושא ולשבר הגדול הפוקד את צעירי דורנו בהתמודדות עם שמירת הברית. תחילה עיינתי בספרי רבותינו וחיפשתי בנושא, ומצאתי שעיקר העיסוק בנושא הוא יחס של מלחמה. חשתי שבדורנו העניין הוא הרבה מעבר לכך ולכן עסקתי בשתי שאלות: מה המענה לכל אחד, ובעיקר מהו הכיוון שריבונו של עולם רוצה להנהיג מאחורי הנושא הגדול והמשמעותי הזה. גם אצל הנשים ההתמודדות נמצאת, והיא מתבטאת בצניעות. בדורנו יש התמודדות והשתדלות רבה בנושא, רמת הדוסיות אינה מגיעה בקלות.

מה ה’ רוצה מאתנו? ריבונו של עולם ידע שהטכנולוגיה תופיע על שלל אתגריה, ועל כן עלינו להבין מה פשר הנהגה זו. נתחיל בתיאור שתי גישות חיים – לפני הגאולה ואחריה. גישת ‘בדיעבד’ – בגלות אנחנו שורדים ומנסים רק להתקיים. אי אפשר לממש חזון גדול ואידיאלי השגור בפינו בתפילה, נוכל רק לשרוד ולא לבוא לידי צרה. זו גישה העוסקת בתגובה לבעיות ולא בתכנון הראשיתי כיצד נכון להתנהל. כשנמצאים בים סוער אנחנו אוחזים בכל דבר כדי להינצל: סרט, סדרה, שמלה לא צנועה או תוכן פורנוגרפי. אנו פוגשים את הגישה הזו בכל תחום בחיים כאשר דרך החשיבה היא איך נמנעים מנזקים ופגעים ולא לאן פנינו מועדות. זוהי תפיסה מעוותת שרק אם יש צרות אנו מגיבים, וכל העיסוק הוא סביבן.

הגיעה העת לצמוח אל עבר קומה חדשה, ולא לחשוב באופן הישרדותי. עלינו לשאול את עצמנו, מוקדם ככל שאפשר, מהו הייעוד שלנו בחיים וכיצד אנו מגשימים את עצמנו. מציאת החזון מבטאת את הגישה הנוספת, גישת ‘לכתחילה’ – לימוד מראש כיצד זוגיות אידיאלית נראית, ואז מימוש הלימוד במציאות באמצעות זוגיות וחתונה, תכנון מראש של כיוון חיי, ומימוש התכנון באמצעות פעולות מסוימות בחיים.

דברים אלה מתקשרים אל התמודדות הצניעות ופגם הברית בכך שאנו, בתור דור גדול שמוכשר לגישה של לכתחילה, חיים יותר מדי בדיעבד. אנו הולכים לפי המערכת ומנסים לשרוד במציאות. כאשר נתחיל להקשיב פנימה לכוחות החיים העצומים שלנו, המלאים בגוונים רבים ובאפשרויות שונות, נוכל להביא את עצמנו לעולם ולהתמודד ביתר עוז. מכיוון שאנו נמצאים בחוץ ולא מתבוננים פנימה וחושבים כיצד להתממש, כוח החיים שלנו המתבטא בזרע יוצא בלי שום ייעוד ודרך. הפער מתחזק כאשר במקום לנצל את כוחות החיים החיוביים שלנו אנו מבטלים אותם באמצעות הסתובבות הישרדותית בעולם, זוהי הוצאת הזרע לבטלה, עוד לפני ביטוייה בפן הפיזיולוגי.

גם בצד הנשי, לאישה יש כוח לקחת את הזרע ולפתחו לכדי עולם ומלואו. בכוחה להביא את העוצמות הטמונות בזרע לעולם שלם, כשתדע איזה בית ברצונה להקים ומהן התכונות הפנימיות שלה. במצב בו נערות רבות לא פועלות כך, אלא מתאימות את עצמן למציאות ולתוואי חברה חיצונית הן גם ילכו בלבוש לא צנוע. כי אם אין לאישה מה להגיד לעולם בצורה פנימית, ונקודה זו אינה מבוררת אצלה, אין לה המינון הנכון של הצניעות, החלוקה מה פנימי לי ומה חיצוני לי.

אם איננו לוקחים את כוחות הזרע ופיתוחו למקומות הטובים הם מתבזבזים לריק, למקום הלא נכון. נשארת תלישות שגוררת אחריה מלחמות מבחוץ. כאשר ילד יודע שבכל סרט הוא מבזבז כוחות חיים אדירים שהיו יכולים להופיע במימוש עצמי האהוב עליו, הסיפוק הפנימי קטן לעומת הדברים הפנימיים.

כיצד, אם כן, חיים של עילוי ולא של הישרדות עונים בפועל לכל אדם על התמודדותו? נראה לומר כי כאשר אנו מפנים את כוחותינו לחיוב ולא לשלילה יש כאן צד אחר של המציאות המופיעה והיחס כולו מתהפך. שמירת הברית כבר אינה “לא ליפול”, אלא מימוש הייעוד העצמי לשמו נשלחתי לעולם. בהגדרה שלילית זו טמון חלק ניכר מהבעיה. בגישה זו חוזרים חלילה ללולאה הישרדותית שאינה נגמרת, ונדמה כי הקב”ה שלח לדורנו התמודדות כה גדולה כדי שנעשה את שינוי התפיסה הזאת בתודעה הציבורית והפרטית.

גם הנביא מתאר לנו “ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ”. צדיק אינו מוגדר אחד שאינו נופל. הגדרת צדיק היא “שבע ייפול צדיק וקם”, צדיק יודע לקום ולהתקדם ולא לחזור לנקודת ההתחלה. כאשר אנו מתבוננים בצד השלילי אנו נופלים בפח הוצאת זרע לבטלה. התיקון הוא לראות את הטוב. להצליח להתמקד בפיתוח ובבריאה שאנו בוראים בצורה חיובית. רק כך נוכל לבחון לעומק מי אנו ומה המשמעות שלנו, כך בחור ישיבה לא יהיה קרוע בתוכו אם הוא אדם העמל על התורה מדי שעה או מכור לסרטים לא צנועים. בכל התחומים, כאשר ההגדרה שלנו היא סביב מה שכן עשינו נתמלא בחיות מחודשת ובצמיחה.

מגפת הקורונה היא הזדמנות נפלאה לעשות הפסקה מכל המולת העולם ולהתמקד בשקט שנכפה עלינו ולנצלו לטובה. יש לנו הזדמנות לפעול מעשית ולנסות לשבת לבד מול דף ולכתוב דברים טובים על עצמנו, לשפוך על הדף כל מה שיש: כישרונות, תכונות ומאפיינים. אנו יכולים לעבוד עם הדברים שכתבנו ולשכללם לבירורים כמו סדר עדיפויות ורמות ביטוי בחוזקה. כשנקדם דברים חשובים אלו לכדי מעשים בחיים, כבר נרגיש שכל סרט וסדרה הם ממש בזבוז החיים.

בניגוד לעולם הדיגיטלי כיום, ששקוע עמוק בביקורות ובמבט שלילי על הכול, כאשר נתעסק בחיובי שבנו נתעסק גם בחיובי שבעולם. הקב”ה הביא אותנו לדור שחייב להתמודד ולעבור מחשיבה של תגובות, חשיבה של בדיעבד, אל עבר חשיבה של לכתחילה, חשיבה של יצירה ועשייה. הקב”ה אומר לנו שהגענו לארץ ישראל לא כדי להתמודד מול הערבים או מול מגפה, אלא כדי לממש את ייעודנו. וככל שנפספס את מטרת העל הזו, שה’ מייעד לנו בדור גאולה כזה, כך ה’ יתברך יזכיר לנו את זה גם באמצעות סגרים, כדי שנשב עם עצמנו בשקט ונזכה להתקרב לכך יותר.

ולהורים היקרים אני רוצה להדגיש שבראותנו את הילדים שלנו צומחים ופורחים אחר הייעוד שלהם ומשמעותם אל לנו להתעסק איתם בחיצוניות. כאשר נעסוק עם ילדינו רק בחיצוניות של לבוש, בשימוש בסמארטפון וכד’, בלי לעסוק בפנימיות ובאישיות, אנו רק נזיק להם. בתור הורים עלינו להדגיש את הפנימיות ולתת לה את עיקר החשיבות. לדבר עימם מתוך הכלה ולתת את בסיס הביטחון ועיקר היחס אל המבט החיובי והטוב גם אחרי שהם צפו כמה שעות בתוכן לא צנוע. זה כל כך חשוב ומהותי, כי אם אנו בתור הורים לא נוכל לראות את הטוב בילדינו הם בעצמם בחיים לא יוכלו לראות את זה בהם, ובוודאי גם לא יצמחו.

ההורים והמורים, שהם הסמכויות החינוכיות בחיי הילדים, הם המופקדים על החדרת המסר העצום של מימוש החיים והעיסוק בחיובי. כאשר מתוך רצון טוב סמכויות אלו מנסות רק להרחיק אותו מהשלילי ורק לעזור לו לשרוד הן חוטאות לו. החיבוק של אם לביתה אמור ללוות את הנערה ולחזקה לחשוב פנימה מה ייעודה שלה, ולא מה היא צריכה לעשות מפני שאימה חיבקה אותה וביקשה ממנה לעשות.

נכון הדבר כי ילד בן עשר אינו יודע לחשוב ובטח שאינו מכיר מהו הייעוד שלו. בילדים צעירים יותר על המחנכים וההורים להתחיל לדבר בפני הילד על כישרונות וחוזקות כבר מגיל שש. עליהם להיצמד ככל האפשר לגישת העילוי. כאשר הילד חווה פידבקים חיוביים וסיפוק כבר מגיל קטן הוא מורגל לראות את החיובי שבו ולממשו. הוא חש סיפוק ומתמלא מוטיבציה להתמלא מחדש עוד ועוד.

נסכם ונחדד כי האור של דורנו, דור שמירת הברית והצניעות, הוא היפוך החשיבה מחשיבה שלילית לחשיבה חיובית, גם בעם ישראל כולו וגם באדם הפרטי. ככל שנרבה בכך נממש יותר את הזרע, וההגדרות לא יהיו שליליות כי אם חיוביות ונתור אחר יישום הייעוד בחיים, נעבור מזוגיות ומחינוך של תגובות אל חיבוק. נניח בצד את הנפילות בברית ובצניעות, נעלה על נס את גישת החיוביות, נזכה בחברה בריאה יותר ובעז”ה נראה דור של צדיקים, דור של גאולה.

חדש! מעגל ההתמכרות לתוכן לא ראוי | עופר סיון

במסגרת מיזם “חזקים ברשת”, שנותן מענה לשאלות אנונימיות של מתמודדים ברשת, צוות המשיבים מקבל שאלות רבות הנשאלות מעומק הלב; הלב שכל כך חפץ בשינוי ובניקוי אבל מתאכזב שוב ושוב מהמציאות מוכת הנפילות. על אף שכל אדם הוא עולם ומלואו, נפתח בהתבוננות בנקודות המשותפות לשאלות כולן.

ראשית, עצם השאלה מעיד על אכפתיות. זוהי עדות חשובה על הרצון להשתחרר מכבלי הנפילות. באמת, הרצון הוא המרכיב החשוב ביותר לביצוע השינוי הנכסף.

שנית, ההתמודדות מתפרשת על טווח גילים גדול (25-13 ואף יותר) ופוגשת מגוון רחב של אנשים (תלמידי בית ספר, בני ישיבה, אנשים נשואים ועוד). נקודה זו מלמדת אותנו שזוהי התמודדות יום יומית, שאינה נפתרת באמצעות חתונה או כניסה למסגרת אחרת. מוטב לזנוח מחשבות כגון “לו הייתי… היה לי קל יותר”. חובתנו היא להתמודד עם המצב כעת כדי לזכות בעתיד טוב יותר.

נקודה נוספת המאפיינת שאלות רבות היא הסתירה בין רצונות. מחד קיים רצון חזק להימנע מצפייה בתכנים לא נאותים, ומאידך קיים דחף פנימי חזק לצפות בתכנים אלה. בהרבה נפילות הרצון להפסיק אינו מצליח להתגבר על הדחף לצפות. מאחורי עדויות רבות עומד התרחיש ‘נפילה גוררת מפולת נפילות’. נפילה אחר הצלחה ארוכת טווח מביאה עמה ייאוש ותסכול המחלישים את הכוחות להמשיך ולהתמודד.

עוד עולה ממגוון השאלות כי הסינון מצליח לעצור את הצפייה בתכנים לא נאותים במידה מסוימת. לכן גם אם סינון הוא לא פתרון הקסם שיושיע כל אחד ואחד, הוא בוודאי מועיל ומפחית את רמת ההתמודדות.

זאת ועוד, אין דיווח על מאפייני התמכרות פתולוגית. כלומר, ההתמכרות לפורנוגרפיה אינה דווקא בקרב אנשים שנמצאים בחוסר תפקוד חברתי או תזונתי או בקרב אנשים דכאוניים. כל האמור הוא באנשים מתפקדים החיים את חיי היום יום הנורמטיביים עם ההתמודדות הזאת לצידם.

סקירה זו חשובה כדי לסבר את אוזנם של השומעים, שאף כי נראה להם שהם שונים ויצרם הוא מיוחד, בסופו של יום רוב רובם של האנשים מתמודד עם אתגרים דומים שפתרונותיהם זהים. לכל המתמודדים יש כוחות פנימיים להתמודד עם הדחף המיני, כשאר הציבור.

 

דופמין שומר על הישרדות הגוף

לאחר שסקרנו את הנושאים העולים בשאלות, נתמקד בקושי להתמודד עם שני רצונות מנוגדים. למה קשה כל כך להתנגד לדחף עוצמתי זה, כשברור שאין אנו חפצים בכך?

לשם ההשוואה נתבונן בהתנהגות היתוש. היתוש נמשך לאור כחול ואינו יכול לעצור עצמו ולהימנע מלהתקרב לאור. גם בנו קיימת משיכה חזקה לחוות מיניות, בין היתר גם בצפייה בתכנים מיניים. אך בניגוד ליתוש – אנחנו בני אדם. בכוחנו לשלוט בעצמנו ולעצור. זהו ההבדל בין בני האדם לבעלי החיים, אנו בעלי בחירה וביכולתנו לבחור כיצד להתמודד עם הדחפים, והחיות אינן יכולות להתמודד עימם. זוהי הקומה השנייה.

לכל יצורי החיים יש קומה ראשונה משותפת, אך ביכולת בני האדם לטפס לקומה השנייה ולהתנהג באופן שונה לחלוטין מהאופן שבו היו מתנהגים אילו היו נשארים רק בקומה התחתונה.

כדי להבין יותר את הקומה הראשונה של בני האדם והחיות נצלול פנימה, אל המתרחש במערכות מוח האדם, ונלמד כיצד להצליח לבחור ולשלוט.

הדחף המיני החזק הקיים אצל יצורי החי נובע מהורמון העונג הנקרא דופמין. כאשר אדם עושה פעולה שמספקת אותו, המוח מספק דופמין. זו הרגשת העונג והרוממות שאנו חווים בעקבות אינטראקציה מול דברים
במציאות. צפייה בתכנים מיניים מספקת דופמין, וממילא ההנאה מובילה אותנו לחזרה לאותו מקור שסיפק לנו דופמין.

ומנגד, לדופמין מתלווה גם הצד הנגעל מהמעשה ומהתחושה שעולה בעקבותיו. אין צורך להסביר את הבעייתיות בחלב מקולקל. באופן טבעי אנו נגעלים ממנו, ממש כמו האופן שבו אנו נמשכים לדברים אחרים. הדופמין מספק את הצורך ההישרדותי של האדם. הוא מופיע בין באכילה ושתיה, ובין בפרייה ורבייה. בלי הנאה כתוצאה ממעשיים הישרדותיים האדם היה מת.

ובאמת, כולנו חווים בחיים גם דופמין חיובי: אחרי עבודה קשה ומתגמלת, במסגרת הקשר הזוגי ועוד. לעומתו, הדופמין השלילי מתבטא בהשגת ההנאה בקלות וללא עבודה.

כך גם נוכל להבחין בין היצר הרע ליצר הטוב. היצר הרע משלם מעט אך במזומן, ומנגד היצר הטוב משלם בשיקים דחויים, אך רבים ואמתיים. לאור האמור, נראה כי לכל צורך הישרדותי קיימים אמצעים להשגת דופמין חיובי ומנגד גם להשגת דופמין שלילי:

המוח אינו יודע לזהות מהו מקור הדופמין; הוא רק קולט אם הגיע דופמין או לא. כל צורך הישרדותי יכול להגיע בין בצורה חיובית ובין בצורה שלילית. ההבדל הוא שהצורה השלילית פוגעת באדם ומנוגדת לרצונותיו.

מחקר שנעשה בקרב חולדות חקר אחר האלקטרודות במוח של החולדות לאחר סיפוק סוגים שונים של הנאות. הממצאים מראים עלייה מתנודות של 100 ל150- לאחר פעולת אכילה. העונג מתפשט ולאחר מכן מעורר תחושה טובה בהרבה. בסיפוק הנאה מינית חלה עלייה חדה יותר, מ100- ל.200- באופן קיצוני יותר, בסיפוק קוקאין הממצאים מצביעים על עלייה מ100- ל,400- ואף עלייה מ0- ל1100- (!) בסיפוק סמים ממריצים. דבר זה מעיד על תגמול חזק ביותר, המשפיע באופן מהיר מאוד.

מבנה המוח בנוי כך שהדופמין שמשתחרר במוח משפיע גם על מערכות נוספות במוח: סטריאטום, מרכז העונג והקורטקס הקדם-מצחי. הסטריאטום הוא המנגנון הקשור בתכנון הפעולות והיצירתיות. השפעת הדופמין במנגנון זה מתבטאת בתכנון הפעם הבאה. מרכז העונג הוא החלק הקשור בהתמקדות של האדם בהנאתו והגברת המוטיבציה לקראת העונג הבא. לאחר מכן מגיעה הבנה בקורטקס קדם-מצחי מהו מקור העונג וכיצד יש לפעול כדי לשחזר את ההנאה פעם נוספת. זהו המסלול של השפעת הדופמין במוח האדם. כאמור, מסלול זה זהה לחלוטין בין בדופמין חיובי ובין בשלילי.

כדי להבין לעומק את התחושות בעת הצלחה בלימודים, זכייה במשחק כדורגל, צפייה בפורנוגרפיה, עישון סיגריות או שתיית אלכוהול, צריך להבין כיצד המוח פועל לנוכח ההנאה. במקרי קיצון נגיע להתמכרות פתולוגית, אבל את האופן הבסיסי של פעילות המוח נרגיש בכל השגת הנאה, ובמיוחד בעת השגת דופמין שלילי, שבתחילה הוא חזק אך הוא דועך מהר מאוד.

כל התמכרות נחלקת לשלושה חלקים: זלילה, נסיגה והשתוקקות.

 

הזלילה היא בעצם לקיחת כל ההנאה באופן חזק ומרגש הממלא את האדם במוטיבציה להמשך.

בנסיגה מגיעים הכאב, הדכדוך והעייפות שאחר ההנאה הגדולה.תחושת החלל הריק.

השתוקקות לתחושת הנאה נוספת מתעוררת לאחר הנפילה. המוח מתחיל לתכנן כיצד תיראה הפעם הבאה. שלב זה בולט במיוחד בקרב אנשים מכורים קשה שאינם מסוגלים לתפקד מפני שהם עסוקים אך ורק בשאלה איך תיראה הפעם הבאה.

בהמשך ההתמכרות תתרחש מגמת הטולרנס – שימוש בחומרים ממכרים בעקבות הצורך המתמיד בהנאה. במוח מתרחשת שחיקה של קולטני הדופמין, ולכן אותה הנאה תשחרר פחות דופמין, וכדי להשיג את אותה הנאה נוצר צורך בהגדלת המינון או בשינוי סוג ההנאה. למשל, בשימוש בסמים יתבטא הטולרנס בהגדלת המינונים ובמעבר לסמים קשים יותר, בתחום המיני הוא יתבטא בזמן הצפייה ובגיוון התוכן.

את הסיבה למגמת הטולרנס חקרו באמצעות החדרת קוקאין לקופים, מחקר שתוצאותיו מראות כי בסבב השני העלייה בדופמין הייתה חלשה יותר מאשר בסבב הראשון. הדחף עולה ככל שהשימוש גדל ועימו גם הדחף לחיפוש ריגוש עוצמתי על פני קודמו.

כדי להבין יותר את ממדי ההתמכרות והטיפול בה, ניגע בהשפעות ההתמכרות ובמעגליה.

 

תחושת שליטה מדומה – ביטחון עצמי ביכולת לשלוט, האשליה שנוכל להפסיק ברגע שנרצה.

היזכרות בקלות – פגישה בחיי היום יום עם אסוציאציות המזכירות
את רגעי ההנאה והחוויה סביב ההתמכרות.

רגרסיה – רגעים קשים בחיי המתמכר מתנקזים לכדי פורקן ונפילה,
שם יימצא הדופמין בזמינות ובמהירות.

איבוד בלמים – ברגעי ההנאה מההתמכרות הדופמין משפיע עד כדי
שיתוק היכולת לעצור ולבלום בלימה עצמית.

 

כדאי שנבין, ישנן תכונות אופי הקשורות להתמכרות, ועל כן אנשים עם אופי חזק יצליחו להתמודד יותר, ואילו אנשים חלשים ייפלו לעיתים קרובות יותר. אדם מתון וסבלן יצליח לנשום ולעצור לפני צריכת ההנאה הממכרת. אדם עם תחושת ערך עצמי נמוכה מוּעד יותר לחיפוש אחר דימוי במקום מהנה. גם אנשים כועסים וחסרי אמון נוטים יותר להתמכרויות, שהרי הדופמין מספק את החסר להם.

מעבר לכך, יש גם תנאים סביבתיים המעודדים השגת דופמין שקרי, כגון סביבה מלחיצה, חוסר פיקוח סמכותי, זמינות וחשיפה לעולם השיווק.

כשהאדם מייצר התמכרות לדופמין הוא מכניס עצמו עמוק לתוך כדור השלג המתגלגל שנקרא התמכרות. הוא נכנס למנגנון חיצוני לאדם, והמנגנון הזה הולך וגדל עד שהוא הורס אותו מבפנים. יצירת ההרגל במוחו של האדם מקשה יותר על ההתמודדות. זהו חוזה ארוך טווח שקשה מאוד לעצור אותו ולצאת ממנו.

עלינו להבין שההתמודדות בתחום המיני, כפי שראינו בהתמכרויות בכלל, היא חזקה מאוד משום שהיא ליבת החיים. זהו התהליך האבולוציוני במוח. נדמה לנו כי ההתמודדות והניצחון הם בלתי אפשריים.

 

מנגנון הבסיס – פורנוגרפיה

עוד גורם שמעלה את הדחף לצפות בתכנים מיניים הוא הורמון הטסטוסטרון. בגיל ההתבגרות מתחילה עלייה ברמת הטסטוסטרון בגוף. עלייה זו מניעה דחף חזק לקבלת סיפוק מיני. בסיפוק ההנאה ושחרור הדופמין במוח, כפי שראינו, מתרחש תהליך השתוקקות לחזרה על העונג. הבעיה גוברת עוד יותר עם העידוד והחשיפה לעולם המדיה המופקר והמתירני. הגיוון ואופי הפרסום מוסיפים אש למדורת ההתמכרות. יתר על כן, טכנולוגיות מופרזות שנעשה בהן שימוש באתר הפורנוגרפיה מושקעות ומתפתחות בכל עת בעזרת מיטב המוחות והכישרונות הטכנולוגיים. אנשים פועלים כדי לנתח את אופי הגולשים ולהתאים להם חומרים שיעוררו אותם בצורה המרבית. בעלי האתרים רוצים שהגולשים ישהו באתר זמן רב ככל האפשר. לכן הם משקיעים רבות, גם בהיבטים הפסיכולוגיים, והם יעשו הכול כדי להטות את לב הגולש לצפות בתכנים עוד ועוד. כל הגורמים הללו מעלים את רמת הקושי להתמודד עם הצפייה.

לסיכום, עלינו להבין שהתמודדות בתחום המיני, כפי שראינו לגבי התמכרויות בכלל, היא חזקה מאוד משום שהיא ליבת החיים. זהו תהליך הישרדותי במוח. נדמה לנו כי ההתמודדות והניצחון הם בלתי אפשריים. מצד שני, אסור לנו להתייאש אל מול ההתמודדות. אכן, אנו עובדים מול כוחות חזקים ועמוקים, אבל אנחנו מסוגלים לעלות לקומה השנייה ולהצליח לבטא את הדחפים הטובים במקום הראוי והטוב.

הבית – עוגן החיים | הרב אלי שיינפלד

אחת הזכויות הגדולות שיש לאדם בחיים היא להיות הורה. כל בעל זכות כזה מכיר את הרצון העמוק שהילדים יגדלו היטב לא רק מבחינה פיזית, אלא שיגדלו להיות אנשי מידות טובות ובעלי השקפה נכונה. בעצם כל הורה שואל את עצמו מה הוא יכול לעשות כדי שילדיו יגדלו למחוזות הרצויים.

יש שלוש קומות משמעותיות שהורים יכולים להעניק לילדיהם, שבאמצעותן יצמחו הילדים: אישיות, קשר טוב והדרכה מעשית נקודתית.

הקומה הראשונה והשלישית מוכרות ומדוברות יותר, לכן נציג אותן בקצרה. הקומה האמצעית חשובה מאוד ומוכרת פחות, לכן דברינו יתמקדו בעיקר בקומה זו.

א. האישיות של ההורים – עוד לפני שההורים פותחים את הפה, מעירים או מבקשים, הילד מושפע מאוד מהתנהגותם. אישיות ההורים מקרינה רבות על הסביבה, וסולם הערכים הביתי הכולל את תגובות ההורים והתלהבותם משפיע על הילדים, לטוב ולרע. הגמרא במסכת שבת שואלת: “מפני מה מתים בניו של אדם בהיותו בחיים?” הכוונה מאחורי שאלה זו היא לא למוות פיזי, אלא למוות רוחני. הגמרא עונה שזה היא מפני שלא בכה על אדם כשר. בעצם אנו רואים כאן את ההשפעה של עולם הערכים של האב על בנו. אב שלא אכפת לו ממיתה של אדם כשר, יראה את התוצאות בבנו.

ב. קשר טוב – זהו חוט השדרה הבסיסי והעוצמתי בין כל הקומות. קשר טוב בין הורה לילד הוא קשר מצמיח ומגדל. לצערנו נושא זה אינו מדובר דיו, למרות ההשפעה העיקרית והעצומה שלו בגידול הילדים. קשר זה חשוב מאוד בעידן שבו אחת הבעיות הגדולות היא הבדידות. כדי להצמיח דברים חייבת להיות קרקע פורייה. גם בני אדם חייבים עוגן. אדם ללא עוגן, גם אם לכאורה נחשב מצליח, הוא אדם ריק מבפנים.

כשיש חיבור להורים, ולא רק למעגלים חברתיים חיצוניים, אזי לאדם יש עוגן וביטחון להסתער על החיים ואתגריהם. בילדים קטנים הדבר ניכר בפשטות משום נזקקותם, אך בגיל ההתבגרות ומעלה אנחנו מתבלבלים לומר שהילדים גדולים והם יודעים לדאוג לעצמם. נוסף על כך, מצד מתבגרים יש תנועה נפשית לדחוף את ההורים הצידה. אלה טעויות שורשיות, כי גם הנער שנמצא במרכז העניינים והנערה הקומונרית שמפעילה את הכול – הם תלושים וחלשים מהבסיס.

קשר טוב עם ההורים הוא מחויב המציאות, וכשהוא קיים הוא נותן לנו את הפנאי ואת הביטחון להגיע להישגים מרשימים בשלל התחומים.

ג. הדרכה מעשית נקודתית – בכל נושא נדרש לימוד מעמיק ומקיף מצד ההורים, כדי לדעת כיצד לנהוג מול הילדים ואיך להדריכם בנושאים נקודתיים כאלה ואחרים: עד כמה לאפשר חשיפה למסכים, איך להציב גבולות באופן הנכון ועוד. למידה נקודתית של סוגיות חינוכיות אלה תאפשר להורים לתת מענה חינוכי נכון.

 

נחזור כעת לקומה השנייה, קומת הקשר הטוב, ונרחיב בה.

ראוי לציין שקשר טוב עם הילדים אינו אמצעי להשגת דבר מסוים, כי אם מתנה בפני עצמה. זהו ערך חיוני וקריטי, לא רק כדי לבנות קומה נוספת של ערכים חינוכיים. כשיש קשר טוב עם המתבגרים זו תשתית נפלאה עבור התמודדויות עם סוגיות רבות. צו השעה להורים הוא להיות בקשר טוב עם המתבגרים שלהם.

צעירים כיום מתמודדים עם אתגרים חינוכיים, גופניים וחברתיים. בניגוד לילד שהוא תלותי, ואדם בוגר שהוא עצמאי, המתבגר נמצא בתווך. מציאות חייו של המתבגר אינה פשוטה ואינה יציבה כלל, וממילא מתבטאת במצבי קיצון שמתחלפים במהירות. משום כך, על ההורים להיות המבוגר האחראי על קשר מהותי זה. גם כאשר הנער משדר שרצונו הוא שיעזבו אותו בשקט, בתוכו פנימה יש רצון עז לקשר, לשיח ולמגע.

נציע שתי תנועות נפשיות שראוי שכל הורה למתבגר יאמץ. תנועה אחת היא תנועה של אהבה, והתנועה השנייה היא של כבוד. אם נצליח לאמץ שתי תנועות נפשיות אלה, הקשר עם הילדים יהיה מבורך ופורה.

אהבה היא היכולת שלנו להתאחד ולהיות קשורים זה לזה. אנו מצווים לאהוב איש את אשתו, איש את רעהו ועוד. גם כאשר הילדים משדרים ריחוק עלינו לצאת בתנועה נפשית של אהבה ולחזק את תחושת היחד. בקרב ילדים קטנים קל להבחין בכמויות האהבה המרובות שהם סופגים מהסביבה, אך גם ילדים בוגרים יותר צריכים לחוות אהבה כזאת מצד ההורים. ואף יותר מכך, עלינו לשדר אהבה שאינה תלויה בדבר, ולא רק בגדר הסכמים וגישת ‘עשית – קיבלת, לא עשית – ננזפת’. אנו צריכים להרגיש שאנו אוהבים את הילדים שלנו ללא תנאי, וילדינו צריכים להרגיש שאנו אוהבים אותם ללא תנאי. כל ילד רוצה להרגיש עטוף באהבה בחזרו הביתה.

גם אם כהורים אנו מתקשים עם התנהגות ילדינו, השונה מן המצופה, אין זה אומר שהיחס האוהב צריך להפסיק. הפרגון צריך להמשיך כל הזמן, ועלינו לדעת לתת ביקורת נכונה, ביקורת אוהבת שאינה מפסיקה, גם לא כשיש פער.

התנועה השנייה שכדאי לאמץ היא כבוד, משורש “כבד”. כשאנחנו מכבדים אנחנו נותנים כבדות לאדם – מקום ונוכחות אצלנו. כיבוד אב ואם וכיבוד האחר נותנים משמעות וחשיבות. נתינת כבוד לאנשים הדומים לנו היא דבר פשוט מאוד, אך פעמים רבות איננו מצליחים לכבד את מי שחושב אחרת מאתנו. חשוב שנעמוד על כך שנתינת כבוד אינה הסכמה, כי אם הקשבה ונתינת מקום. כהורים, נתינת הכבוד מתבטאת בהבנה שצמח בבית בן אדם שהוא עוד אישיות, וממילא גם לא נדבר על הילדים בנוכחותם בגוף שלישי. 

פעמים רבות דווקא את האנשים הקרובים ביותר אלינו אנחנו מכבדים פחות. במקומות שבהם היחד מורגש יותר, הכבוד נוכח פחות. על כך אומר ה”שם משמואל” שתלמידי רבי עקיבא לא הרגישו את הנבדלות בין אחד לאחר, ומרוב אהבה שהם הרבו הם לא נהגו כבוד זה בזה, הם לא נתנו מקום לשוני של האחר. גם כשאנחנו אוהבים את הילדים וקשורים אליהם בכל הווייתנו עלינו לזכור שהילדים עומדים בפני עצמם ואנחנו עומדים בפני עצמנו, ואם לא נכבד אותם ולא ניתן להם את המקום העצמאי שלהם לצמוח ייווצר מדרון תלול.

כאשר נוכל לתת גם אהבה וגם כבוד, גם פרגון וגם מקום לנפרדות, נוכל לרומם את הקשר שלנו עם המתבגרים. כמובן, יש עוד נושאים רבים שאפשר להרחיב בהם, כמו שיח רגשי, שמחת הבית, אמון וכד’, אבל לפני כן חשוב לחזק את הקשר שהוא העוגן להכל.

בין דוגמה אישית לילדים ובין ההדרכה החינוכית הנקודתית נמצא הקשר
החשוב והמשמעותי עם הילדים, אף אם לא נזכור דרכים מעשיות דווקא
כיצד להתנהג. אם הקשר נמצא בראש מעייננו זהו שיפור עצום, שישפיע לכיוונים רבים.

לסיכום, ראינו כי זו זכות עצומה להיות הורה ולגדל ילדים וכי כל אחד ישמח לראות את ילדיו גדלים גם במובן הנפשי. כדי להגיע למקומות הרצויים במובן זה עסקנו בשלוש קומות חשובות שצריכות השקעה ותשומת לב. הדגשנו את הצורך היסודי והעמוק בקומה השנייה, בקשר בין ההורים לילד, ובכך שזה תלוי בעיקר בנו ההורים – אנו המבוגר האחראי, ועל כן נצעד בשתי תנועות – של אהבה וכבוד.

יהי רצון שבזכות קריאת הכיוון החשובה שעסקנו בה נעמיק ונייעל את הקשר שלנו עם המתבגרים, ונזכה להרחיב עוד בנושאים אלה. כך נצמח ביחד ובנפרד עם ילדינו, עד שכולנו נתבגר ונזכה לקשר עוצמתי.

חדש! תרבות ללא עתיד | הרב ליאור לביא

המחקר שלא סופר עליו

השם ג‘וזף דניאל אנווין (Unwin) מן הסתם לא אומר לכם שום דבר, אך האתנולוג הבריטי הזה ערך לפני כמאה שנים מחקר פורץ דרך לגבי ההשלכות של דיכוי היצר המיני. אנווין, שחקר והשווה אמונות ומנהגים של תרבויות שונות לאורך ההיסטוריה, שאל את עצמו אם ההיסטוריה האנושית יכולה ללמד אותנו משהו על השפעות הריסון המיני. שאלה זו הובילה אותו למסע המחקר של חייו.

למחקר של אנווין נחשפתי בכתבה שפורסמה לפני כשנתיים במגזין “אפוק”. בספר שפרסם (1934 ,Culture And Sex) על מחקרו הממושך, הוא כותב שגילה דפוס החוזר על עצמו בתרבויות אנושיות: ככל שקבוצה אתנית שמרנית יותר מבחינה מינית, כך היא מגיעה לרמת התפתחות גבוהה יותר. כלומר, חברי הקבוצה יכולים להפנות אנרגיה רבה יותר לפיתוח התרבות והציוויליזציה.

לדבריו, הדפוס הזה מאפיין את מסלוליהן של מגוון תרבויות מתקדמות. בראשית דרכן הן פשוטות יחסית, ובעלות חופש מיני רב. ככל שהן מתפתחות, יחד עם רמתן התרבותית המשתכללת מתחזקים גם כללי המוסר, ועימם גובר גם הריסון המיני. או אז ההתפתחות התרבותית מואצת אפילו יותר עד לנקודת שיא מסוימת, שבה תפיסת העולם פונה דווקא לכיוון רציונליסטי. שלב זה מלווה בחופש רב יותר, הכולל גם חופש מיני.

ד”ר אנווין טוען שהחל מאותה נקודת שיא העניינים ממשיכים “להתפתח”, אך הפעם כלפי מטה. בתוך כמה דורות הקבוצה מאבדת מהלכידות שלה, מתחילה להתדרדר, ובסופו של דבר גם מאבדת את כוחה. אנווין מתאר את השלב הזה כנקודת אל־חזור.

היום חוקרים מתעניינים יותר ויותר בניתוח של אותו אתנולוג בריטי, ותוהים אם מסקנותיו הנוקבות משמשות נורת אזהרה ויכולות להעיד משהו על עתיד החברה שלנו. במאמר שפרסם פרופסור נודע בארה”ב לפני כשמונה שנים נטען שמסקנותיו של ד”ר אנווין רלוונטיות מאוד למצבה הנוכחי של התרבות המערבית, ובמיוחד לחברה האמריקאית.

באחד הפרקים בספרו כתב ד”ר אנווין פסקה שכמעט מנבאת את מצב החברה המערבית כיום: “בעבר, תרבויות שונות עלו באזורים שונים של העולם, שגשגו מאוד, ובהמשך דעכו. בכל מקרה כזה אותה חברה התחילה את גדולתה ההיסטורית במצב של מונוגמיה מוחלטת, דבר שהוביל לאנרגיה תרבותית עצומה כל עוד היא שימרה את הכללים המחמירים שלה. מאוחר יותר אותה תרבות הרפתה, לאחר שגדל דור חדש שהביא עמו מגמות פחות קפדניות”. כשנתיים לאחר פרסום ספרו הוא הלך לעולמו, בשנת תרצ”ו.

 

לתקן את הברית

מחקרו של אנווין עורר אותי להתבונן מחדש בתקופת ימי השובבי”ם שאנו נמצאים בעיצומה. בספרים הקדושים (ראו של”ה הקדוש שמות, צדקת הצדיק קעב) נאמר שפרשיות חומש שמות, העוסקות בשעבוד ישראל במצרים וביציאתם משם, הרמוזות בראשי התיבות שובבי”ם, מסוגלות לתיקון הנפש מנושאים הקשורים בתחומי הקדושה והברית.

נראה שלא בכדי מודגשת היציאה משעבוד לחירות דווקא סביב היצר “יוכל ללפף את האדם יותר עמוק מהשורש המיני, שכדברי הרב קוק של קישור החיים שלו עצמו”. אותו כוח, ה”נעוץ בנטיית המשך החיים של הדורות כולם”, שדוחף ומניע את העולם לגלות עוד ועוד חיים, עשוי להוביל ללא הכוונה ותיעול נכון להתמוטטות תרבותית, כפי שאנו רואים בעינינו בימינו. נראה שאין כמו הדחף העמוק הזה להביא לשעבוד טוטלי, נפשי ורוחני, ולעומת זאת אין כמוהו להוביל לתנופת חיים ויצירה. ננסה להתבונן במושג “תיקון הברית” לאור ממצאי המחקר ודרך מבטו המעמיק של הראי”ה. 

כאשר התחום המיני, המיועד בתכליתו להוספת חיים ולבניין החברה האנושית, מושחת ונפגם, נוצרת בנפש היחיד וכן בנפש החברה החשכה פנימית. ההחשכה הזאת גורמת להיעדר יכולת להתחבר לרצונות עמוקים ופנימיים; הכול נעשה שטחי, מהיר וחיצוני. השיטוט אחר העונג הבא הופך לנושא מרכזי, וממילא – הערכים המייצרים לכידות חברתית ונאמנות מתפוררים. הרפיון המוסרי נובע מהפיכת העונג למרכז במקום שבו הייתה אמורה להופיע ברית – נאמנות, דבקות עמוקה.

 

מחשק לחפץ

אלא שהמחקר של אנווין איננו נוגע בשורש העניין. המחקר הפסיכולוגי של התקופה שבה כתב את הדברים ידע לדבר על דיכוי וסובלימציה – עידון הדחפים וריסונם. אך המבט היהודי מעניק לנו נקודת מבט עמוקה יותר. נתבונן במשפטו הקצר של הראי”ה לחודש שבט: “חשק נטיעת אילנות נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים”.

הרב קוק מצביע על העובדה שהרצון לנטיעת אילנות נובע מחשק, דחף פשוט וטבעי ליהנות ממנעמי השפע המבורך של הבריאה. אלא שמאחורי הדחף הטבעי הזה מסתתרת למעשה בקשת חיים עמוקה יותר – “חפץ הטבת הדורות הבאים”. הדחף, שנראה היה שאיננו אלא צורך קיומי, מתגלה במבט מעמיק יותר כשאיפה להיטיב עם החברה האנושית כולה.

כלומר, איננו מבקשים לדכא את חשק החיים, אלא לחשוף את החפץ העמוק יותר העומד ביסודו. כך כתב הרב גם על יסוד מצוות ברית המילה: “יסוד הסרת העורלה היא עליית חפץ החיים למידה העליונה המגמתית”.

הסרת העורלה בברית המילה היא הסרת המעטה שחופה על חפץ החיים הפנימי וגורם לשקיעה רק בחשק, בעונג המיני כשלעצמו. כאשר מוסרת העורלה, אנו חושפים את בקשת החיים הפנימית שמסתתרת מבעד לחשק המיני האטום. כאשר אותו חשק מנותב לברית עמוקה, לנאמנות ולאהבה, נבנה התא המשפחתי, וממנו נבנית החברה האנושית כולה.

האדם שבמסך | הרב זאב פרידמן

כוחה של הרשעה העולמית

במקורותינו מובא סוד גדול על היבט מסוים של כוחו של הרוע העולמי. לפי אמונת היהדות, ריבונו של עולם ברא רע בעולם כדי להתמודד עמו ולהכניע אותו לבסוף. סוד זה מופיע בספרים הפנימיים, שם מוסבר שישנו קשר בין כוח זה ובין האות קו”ף, שהיא כקוף בפני האדם. אחד ההסברים לכך הוא שכוחו של הרע העולמי בא לידי ביטוי בכך שהוא מחקה את האדם, “דהיינו שהקוף טבעו לעשות כמו מעשה אדם אשר יעשה לפניו”. כמו קוף, שחוזר על תנועות האדם, עד שבסוף לא יודעים מי הקוף ומי האדם. לא מדובר על אדם מסוים, אלא על כוח מתסיס שריבונו של עולם ברא, שכל כוחו לנטרל אותנו, לבלבל אותנו. זה להיות כקוף בפני האדם.

עניין זה מזכיר גם את חזון דניאל. בחזונו הוא רואה את ארבע המלכויות שרוצות להחליף את עם ישראל בתור ארבע חיות. המהר”ל בספרו “נר מצווה” (עמ’ י’) מבאר שיש משהו מאוד חייתי-קיומי-ביטחוני בנטיות הלאומיות של אומות העולם. זאת לעומת עם ישראל, שגם הנטייה העממית שלו מופיעה בחזון, לא רק כנטייה קיומית, אלא כרצון להביא לידי ביטוי את צלם האלוקים גם בחיים המדיניים – ‘כבר אנש’ (דניאל ז, יג). והנה אצל המלכות הרביעית, שהיא המלכות האחרונה, מופיעה נטייה להידמות לאדם, להיראות כמו אדם. המשמעות שעולה מכך היא שבהתגוששות האחרונה, רגע לפני שעם ישראל חוזר לעצמו באופן מלא, אנחנו הולכים להתמודד עם תרבות שהיא כקוף בפני האדם, כלומר שהיא מייצרת תחליף, תחליפים אנושיים.

לכל זה אפשר להוסיף רעיון חסידי, שמסביר את השורה מהפיוט לכה דודי “והוא יחמול עלייך, חמלה” כך: החמלה צריכה שיחמלו עליה, כיוון שהיא הולכת ונשכחת.

 

האדם המכני

בחיבור שלוש ההערות האלה אפשר להגיע למסקנה שאנחנו, כדור שיבת ציון וקום המדינה, נמצאים בעידן תרבותי שבו החמלה, החום והאנושיות הולכים ואובדים מאיתנו, והחמלה והחום עצמם נזקקים לרחמים. בלי לשים לב אנחנו הופכים להיות דמה־אנושיים, אנשים ממתכת. פעמים רבות הטכנולוגיה אחראית לכך. כבר מאז המהפכה התעשייתית מדובר על כך שהאדם מזדהה עם המכונה, אך באופן מיוחד טכנולוגיה שהיא תקשורתית, טכנולוגיית המסכים, נוגעת בהגדרה היסודית שלנו כבני אדם. מדוע זה כך? כיוון שה”מדיומים” של תרבות, כלי התקשורת והמידע, הם המתווכים שלה, ובעיקר לדור הצעיר; והילדים הם העתיד שלנו, מהם יצמחו המבוגרים האחראים של הדור הבא. ניכר מאוד שהחמלה והרוך של האדם מתחילים לנבוט בו דווקא בשלב הילדות, אותו שלב שבו היסודות האופטימיים והתמימים מתחילים להתגלות. כמה מפתיעה העובדה שכבר לפני כחמישים שנה הופיעו מחקרים רבים שהצביעו על כך שהילדות הולכת ונעלמת.

שני גורמים אחראים להיעלמות הילדות. הגורם האחד – התפרקות התא המשפחתי שאחראי על טיפוח הילדות. בעקבות הקרייריזם והרדיפה אחר “איכות החיים”, שכל הזמן עולה ועולה, נוצרות מציאויות חיים המוציאות גם את האֵם מהבית. אבל ל”איכות החיים” הזאת יש מחיר, תרתי משמע. יש לה מחיר יקר! האם חייבת לצאת החוצה כדי להרוויח, האב צריך שעות נוספות, והילדים מרגישים מוזנחים ומחפשים היקשרויות והתכוונויות חליפיות.

הגורם השני הוא כניסה מסיבית, שלא לומר ברוטלית, של מדיומים תקשורתיים לתוך הבית, שבפירוש לא מתאימים לילדים. מדוע המדיומים הטכנולוגיים האלה מוסיפים מכפלת כוח להתפרקות התא המשפחתי? הצד הבולט הוא בכך שהתקשורת החשמלית, שנראית כמבטלת זמן ומרחב, הכניסה את המרחב הציבורי למרחב האינטימי, הפילה את המחיצות שהפרידו את הבית מהחוץ, חיסלה את זמן האיכות של ההורה עם ילדיו, וכביכול הפכה את ההורה למיותר כמתווך. אבל יש סיבה נוספת שאותה דווקא ההורים, באופן אבסורדי, מקדמים. בעידן המודרני אנחנו נמצאים בעידן שטף המידע. האדם המודרני חושב שכדי להסתדר בעולמנו צריך להיות אלוף בהפעלה של כל מיני אמצעים טכנולוגיים. בעקבות מחשבה זו, ומתוך דאגה לדור הבא, מחנכים ופסיכולוגים בשנות השבעים באמריקה סברו שצריך לחשוף את הילד כבר בגיל מוקדם אל העולם הטכנולוגי המטורף הזה. למשל, הכנסת מחשב לגן הילדים. גם בישראל, כבר מסוף שנות התשעים מכניסים מחשבים לגני הילדים, מתוך דאגה ומחשבה שהילד צריך לרכוש במהירות את הכישורים האינטלקטואליים והטכנולוגיים הללו. מגיל הגן הילד חשוף למחשבים, לסרטונים, כי אנחנו רוצים שיהיו לו היכולות להתמודד. עשר שנים לאחר תחילת האקספרימנט הזה, אנתרופולוגים רבים החלו לדאוג. מסתבר שלילדים החדשים באמת יש המון ידע והמון יכולת אינטלקטואלית, שבין השאר יוצרים אצלם תחושה שההורים כבר מיותרים כמתווכי המציאות. 

אבל זה בכלל לא מה שהם צריכים. ההתמצאות בשטף המידע שרכשו כלל לא עזרה בהתמודדות עם הקשיים שיש להם! בעידן האינפורמציה, הקשיים שיש לרוב בני הנוער היום אינם בתחומים האינטלקטואליים וביכולת להפעיל דברים, אלא בתחומים הרבה יותר עמוקים בנפש, השייכים לרגש ולרצון. הולך ונוצר לנו נוער שאין לו עמוד שדרה, אין לו יכולת לעמוד מול כל מיני פיתויים, והוא מרגיש אבוד למרות כל הידע הטכנולוגי שלו, משום שאיבד כל מיני יכולות אנושיות בסיסיות. אין לו בכלל יכולת עמידה נפשית, ולכן הוא קורס, למרות שהיה לו הכול לכאורה – שפע, בילויים ואינפורמציה.

הילדות היא שלב מהותי בהתפתחות האדם. לילד יש צורך להרגיש חיבור בלתי אמצעי לחיים, להתנסות בחיים האמיתיים, עם אבא ואמא ממשיים, כפי שיוצר האדם כיוון בבריאתו. כשמושיבים ילד מול מסך מחשב, כל האינטראקציה, כל היחסים שלו עם המציאות הופכים להיות יחסים דמיוניים לגמרי.

 

הציור במחשב כמשל

ניקח לדוגמה את הציור במחשב. ילד קטן צריך לדעת להחזיק עיפרון, ללחוץ על הדף, להרגיש את המתח שבין היד שלו ובין הנייר ולהרגיש את משיכת המכחול. התנסות ישירה. לעומת זאת, לטכניקות של הציור במחשב אין שום קשר לזה. אף ילד לא מבין איך התזוזה של העכבר, שהיא עדינה מאוד ומדויקת מאוד, גורמת לקו הזה להופיע על המסך. אין שום קשר בין הפעילות הפיזית שהילד עשה ובין מה שהצטייר לו על המסך. אנחנו בעצם מכריחים את הילד לעזוב מוקדם מדי את עולם התחושות והרגשות הטבעיים ולעבור לכל מיני פעילויות עם הראש, פעילויות מופשטות לגמרי. אם הילד לא יעבד את התחושות הטבעיות, שבגיל הילדות הן קריטיות מאוד, המון אלמנטים אנושיים לא יתפתחו אצלו.

כמו כן, ילדים מאוד רגישים. הם שמים לב למבטים, ועוד יותר מזה יש להם יכולות לזהות את הרגשות שעומדים מאחורי המבטים. יש להם יכולת לזהות אמפתיה. אחר כך, בבגרות, קשה מאוד לרכוש יכולות אלה, משום שבבגרות מגיע שלב ההפשטה, דהיינו שלב העבודה עם הראש. ילד שעובר מפגש חי עם המציאות ועם בני אדם מוחשיים, יתפתחו אצלו הרגשות האנושיים הבסיסיים. הוא יבין מהו צער, הוא יבין מהו כאב, הוא יבין מה הן תחושות חיים טבעיות. אבל ככל שנעמיס עליו בגיל צעיר, מתוך הדאגה שירכוש יכולות אינטלקטואליות המתאימות   לעולם המודרני, משימות מופשטות וידע לא רלוונטי לשלב שלו, ומפגש עם מכונה שגם כאשר מדברת איתו היא אינה מחזירה לו פידבק אנושי – הנפש שלו תהיה חסרה, מה שהחוקרים קוראים היום “דחליל”. יהיו לו חסרונות בעולמות הרגש ובכוח הרצון. תופעה זו דומה מעט לילדים שעברו טראומות והתקפות טרור, שאצלם העומס הרגשי עלול ליצור נתק בין השכל וקליטת המידע ובין כוחות הרגש והחיים, מנגנון הגנה שמופעל כדי שלא לחוש צער בלתי נתפס. במצב כזה הילד מפסיק לחוות את המציאות באופן ישיר, גם בתחומים נורמליים. החוקרים היום יודעים להגיד שילדות שלמה בעצם דילגה על השלבים האנושיים של קשר חי עם אבא ועם אמא, עם חום ועם התנסות, עם ראיית פרצופים של בני אדם ועם חוויית רגשות. ילדים שדילגו על השלבים האלה – תחושות החיים שלהם בבגרות יהיו דומות מאוד לאלה של ילדים שעברו טראומות, ולפעמים אפילו גרוע מזה. הדבר דומה לבניית בניין גבוה ללא יסודות מוצקים.

 

אפקט הזמן הרציף

דוגמה נוספת לפגיעה בהתפתחות הבריאה היא “אפקט הזמן הרציף”. הטלוויזיה, המסכים והסרטונים שסביבנו מחסלים את כל “הזמן המת” שבחיים. תמונה ממוצעת בכל סרטון לא נחה באותו מקום יותר מארבע שניות. שום תכנית טלוויזיה ושום סדרה לא תאפשר לצלם “זמן מת”. לדוגמה, כשהילד יוצא מהבית והולך לבית הספר או לגן, יש לו המון זמן לטייל בדרך עד שהוא מגיע לגן. שום סדרת טלוויזיה לא תצלם את רבע השעה הזו. בדרך כלל בסדרות קומדיה משפחתיות רואים שנטרקת דלת כשילד אחד יוצא, ומיד נפתחת דלת וילד אחר נכנס הביתה. בחיים זה לא המצב.

כשמושיבים ילד בן שנתיים מול המסך, ובדרך זו הוא רואה כל נושא בחיים, אט אט משתנה אצלו צורת המחשבה. הוא תופס שהזמן הוא תזזיתי, משום שלילדים עדיין אין תחושת זמן ברורה כמו למבוגר. הטלוויזיה לא תציב מצלמה מחוץ לבית שתלווה את הילד רבע שעה לגן, כי מבחינה טלוויזיונית אין לכך משמעות, זה פשוט משעמם. המדיום במהותו אינו בנוי לרגעים של שקט. ברגעים כאלה העולם הפנימי והתחושות הפנימיות שאין להן ביטוי ויזואלי הם העיקר, ולהם אין משמעות טלוויזיונית!

ברגעים אלה הילד חווה מחשבות פנימיות עם עצמו. הוא מסתכל על הטבע, שומע ציוצים… זה עולם שלם שהמדיום לא יכול בכלל להעביר, משום שהוא בנוי רק על סצנות מהירות מאוד. ההשלכות של מצב זה הן קשות. כשהילד יצא אל החיים האמתיים הוא יחפש כל הזמן את הריגוש הבא, את האקשן הבא, ולא יוכל להתמודד עם ”רגעים מתים” בחייו.

 

פנים קפואות

דוגמה נוספת לחוסר האנושיות במדיום היא פנים קפואות, חסרות הבעה. ילדים מקבלים כיום שפע של דימויים על אנשי חלל, מלחמות חלל ורובוטים למיניהם. מה הם הקווים המאפיינים דמויות אלה? לבוש מתכתי, פנים קפואות, חסרות הבעה, וסביבה נקייה וממורקת עד כדי חוסר טבעיות. המסר שמאחורי הדברים הוא המכניזציה של האדם. המסך על מגבלותיו מתאים באופן מושלם לדמויות אלה, ומשדר לילד שהטכנולוגיה המודרנית מצליחה להגיע ליעד של הוצאת היסוד האנושי מהאדם והפיכתו למכונה דמוית אדם או אדם דמוי מכונה. לא במקרה, אצל דמויות אלה פעמים רבות מוסתרות העיניים, ולעיתים הפנים מוסתרות לגמרי מאחורי מסכת ברזל. הבעות של פנים או של עיניים אינן משרתות את התדמית ששואפת המדיה להקנות להם.

לא מסובך להיזכר שתופעה זו מתחילה כבר בדמויות הקומיקס. כבר שם יש תיאור של הגיבור המהוקצע עם יכולות על־אנושיות, בציורים מהממים וזוויות פנטסטיות. זו מהותו של מדיום הקומיקס, שהמסר שלו כולו – ולא רק כאיור שמלווה מלל בעל חשיבות – עובר דרך ציורים קפואים, שלא יכולים לתת את החיים עצמם, אלא רק הדמיה קפואה שלהם. אין להימלט מכך שהגיבורים שם – גם כשלבושים בחליפה, חבושים בכובע ובעלי זקן – יש להם חזות של גיבורי־על.

 

סיכום

המדיום הזה משדר לילד הרך יותר ויותר שהציור האידיאלי של האדם הוא “האדם־המכונה”: יש לו יכולות טכנולוגיות של הפעלת מחשב ושליפת מידע, הוא נראה מצועצע ומבריק כמו בפלקט. ממילא הציור של האדם המוסרי, המעמיק לחשוב ולהרגיש – נדחק לפינה. זה לא מתחיל מכוונת זדון של המפיקים, זו פשוט הדמות האנושית המתאימה באופן הדוק למסך: נוצצת, חסרת רגשות, מתכתית, מבוססת מהפכת הצילום.

אכן, בעיה זו כבר התחילה להתפתח עם הכניסה המסיבית של הצילום לחיינו. המצלמה, הדוממת גם היא, גילתה זווית חדשה באדם: האדם הקפוא, בעל היופי הדומם, קרוע מרצף הזמן והחיים. אלא שבמדיה ובתמונה הנעה גם הפיחו בו תנועה, והוא כבר לא נשאר באלבום או על הקיר, ששם אינו מזיק. הוא הפך להיות פרזנטציה בלעדית של כל חיינו. דמות זו ריגשה אנשים רבים במערב, אך מעטים שמו לב לעובדה שהיא בעצם חיסלה את אנושיותם. 

מסקנתם של חוקרים רבים היא כי התמודדות עם המציאות המודרנית, אין פירושה הקניה של כישורי הפעלת מחשב, כפי שלצערנו חושבים מחנכים רבים (אגב, גם במשרד החינוך), אלא כיצד לשמור על הילדות, איך לפתח כוחות שיעזרו להתחסן נגד נזקי הלוואי של הטכנולוגיה, וכיצד לטפח את היכולות הפנימיות של הילד ולייצר לו היגיינה נפשית. במילים אחרות, אם אתה רוצה להכין את ילדך לעולם המודרני, הרחק אותו ככל הניתן מהמכשירים הטכנולוגיים התקשורתיים. בבוא הזמן הוא ירכוש את הידע שנצרך לו – אבל לא עכשיו. מכונת הכביסה, המיקרוגל, המכונית – ברור לכל ילד שהם מכונות, ובני אדם הם אמא שלי ואבא שלי. לעומת זאת, במדיום הטכנולוגי, במכשירי תקשורת, המחשב והאדם מתערבבים לגמרי ויוצרים בלבול אצל הילד, כאילו המחשב הוא קצת אדם והאדם הוא קצת מחשב.

והנה לפנינו החיה הרביעית. כפי שהזכרנו, כוחה של המלכות הרביעית שאתה אנו מתמודדים הוא בתחליף שהיא יוצרת, בזיוף של מושג האדם, “כקוף בפני אדם”. הבכורה העולמית שתרבות אדום־רומי־מערב מתיימרת לייצג, באמת שייכת לעממיות הישראלית שהיא ממשיכת התום של יעקב אבינו. אנחנו נמצאים בשיבת ציון, עם ישראל הולך ומשחזר את החיים הלאומיים שלו, ותוך כדי התהליך נראה כאילו תרבות המערב שודדת לנו את הילדות, ולא מותירה תום וחמלה אנושיים. דווקא בעת הזאת צריך לזכור מה היא צורת האדם השלם שאותה אנו נקראים לשחזר כחברה – “אתם קרויים אדם”. לילדים שלנו מגיע יותר, מהפכה של ממש, שיבה אל הטבע, ואל הטבע הרוחני, ללא מתווכים וירטואליים.

בונים חוסן נפשי בישיבה | ניר יוסף שמרץ

אין זה סוד, לצערנו. התמודדות הדור הצעיר קשה יותר. הזמינות של תוכן ואווירה לא צנועה רחבה יותר ויותר. הישיבה והמכינה הן תקופות מדהימות שמאפשרות למקד את תשומת הלב של הבחור היקר בטוב פשוט, בלי הצפה מוגברת של הסחות דעת, פרסומות חודרניות, מיניות מוגזמת וארסית ועוד מרעין בישין.

לשמחתנו תלמידים רבים מספרים על העוצמות והכוחות שיש להם במהלך השבוע הלימודי, אך מתייסרים על נפילות וחולשות שמתעוררות מחדש ככל שהם מתרחקים משורשי בית המדרש. בשבוע לימודים רגיל הם מצליחים לעמוד איתנים ולהשיג את מטרותיהם ושאיפותיהם, אך כוחותיהם מידלדלים עם כל קילומטר נסיעה מארגז הספרים האהוב שלהם בבית המדרש.

מובן שניתן לראות את הפערים הללו במגוון צורות – לטובה, לביקורת, לכתחילה או בדיעבד. בלי לנקוט עמדה, אבקש להציע זווית חינוכית- נפשית שמנסה לנצל הזדמנויות לבניית חוסן עתידי. או כמאמר הכותרת: איך לפתח כושר עמידה וחוסן נפשי בקרב התלמידים – להמשך צמיחה גם במרחק מבית המדרש.

בפשטות, אנו מנסים להבין כיצד בונים יכולת, ולאחר מכן לזהות אילו כוחות נפשיים נדרשים במיוחד להתמודדות איתנה עם המציאות המתירנית שמחוץ לבית המדרש.

יכולת מורכבת משלושה שלבים: ידע, מודעות ותרגול. כל שלב מהותי להתפתחות השלב הבא. נסביר כעת מהו כל שלב.

ידע – הבנה יבשה בנושא מסוים, לא באופן פרטי אלא לפי ראיית הכלל. למשל: הידיעה כי משיכה היא תופעה נפוצה וטבעית, ההלכה מתירה הסתכלות בנשים רק במצבים כאלה, לרוב אנשים יתנהגו כך וכך.

למידת הידע קריטית להבנה כללית של האתגר. היא כמו מפה של אזור ההתמודדות והיא נותנת תחושת התמצאות ויכולת הסתגלות טובה יותר.

מודעות – כיצד הידע הכללי מתבטא בפועל בחיי כיום, מה אני מרגיש, חושב ועושה בנוגע לאמירות הכלליות הללו, מהן המטרות האישיות שלי, מה קשה לי, מה קל ועוד. כמו מצפן, שרק בשילוב עם מפה של ידע יעזור לתלמיד להבין איפה הוא נמצא על שבילי הצמיחה וההתקדמות. ובהתאמה לדוגמאות הנ”ל: המשיכה אצלי היא מביכה וקשה לי לקבל אותה, אני מעדיף להחמיר בהלכה כי זה מקל עליי להתמודד, אני דומה לרוב האנשים בהתנהגות הזו וזה נעים לי להמשיך ככה.

המודעות היא קריטית הן לחיוב והן לתיקון. לחיוב היא תעודד ותספק מוטיבציה על הצלחות והישגים קיימים. לתיקון היא תקבע מטרות אישיות ורלוונטיות ותעזור לייצר סדר עדיפות אישי להתקדמות. כמו כן היא תנטר שינויים לטובה (בעז”ה) או לרעה, ותעזור להפנות כוח רצון למקומות נחלשים.

תרגול – תרגילי כושר גופניים ונפשיים שמחזקים את שורש נקודת המאבק. לכל אחד ואחד יש נקודת קושי אחרת בהתמודדות דומה. למשל כוונה בתפילה, לאחד היא קשה בגלל כאבים בברכיים (הוא נועל אותן חזק מדי), לאחר היא קשה בגלל אי הבנת המילים, לשלישי היא קשה בגלל מחשבות שמסיחות את דעתו. ידע כללי על קשיים בתפילה יעזור להם להפנות מודעות לעצמם ולזהות את הסיבה האישית, ועל ידי כך הם יוכלו לבחור את התרגול לשינוי שורש הקושי.

כעת, משהבנו את הראייה החינוכית-נפשית לבניית יכולת, נבקש להדגים באופן מסודר כיצד בתקופת הישיבה והמכינה יש הזדמנויות מעולות לחיזוק שרירי גוף ונפש להתמודדות בעולם המתירני אחרי תקופת בית המדרש.

אנו מבינים כי לא לכל אחד אותם אתגרים. לאחד שיחה עם נשים במסגרת הצבא לא מפריעה במיוחד, לא מועילה ולא מורידה. לאדם אחר, שנאלץ לשרת בקרבת נשים, זו תהיה חוויה קשה מאוד. ננסה להדגים בכמה דוגמאות את עקרונות הבנייה של יכולת ההתמודדות.

דוגמה ראשונה: כל החברים ללימודים יוצאים למסיבה לשתות ולהירגע אחרי המבחנים, זה לא צנוע וזה קלות ראש, אבל אני לא רוצה לפספס אותם.

ידע: מה ההלכה מאפשרת ואוסרת בסיטואציות כאלו? מהם הכללים ההלכתיים להתמודדות כשהתשובה אינה ברורה? איך חברים בדרך כלל מגיבים כשחבר מסרב ועומד על דעתו? אילו דרכים נוספות יש לשחרור ולהירגעות אחרי תקופת מבחנים?

מודעות: מה אני חושב ומרגיש בנוגע למסיבה, למצבים של חוסר צניעות, להבעת דעה שונה מהחברים, לוויתור למען הערכים שלי, ומהן הדרכים המועדפות עליי להירגע ולהשתחרר?

תרגול (הזדמנות במהלך הישיבה/מכינה): להביע דעה מנוגדת לחברותא להשמיע את דעתך בשיעור כללי, לכתוב מאמר דעה, לנסות מגוון דרכים לניצול הפסקת הצהריים למנוחה ולהירגעות (ריצה, מתיחות, מדיטציה, קריאה, נגינה, טיול בטבע הקרוב).

דוגמה שנייה: אני משרת בפלוגה מעורבת, ובהפסקות בשק”ם יש חיילות שאני מתקשה לא להסתכל עליהן.

ידע: פקודת השירות המעורב, ההלכות והמוסר על קרבה וריחוק מנשים, מה הקושי הממוצע בקרב חיילים בשירות מעורב, מהו פירוש “לא תתורו אחרי עיניכם” וכו’.

מודעות: למה קשה לי לא להסתכל עליהן? אני רוצה להינות מתפארת השם? אני בודד ומחפש קרבה רגשית? משעמם לי ואין לי מה לעשות? כולם מסתכלים ומדברים על נשים ורק אני לא חלק מהחבר’ה? באילו מצבים ספציפיים קשה לי יותר, ובאילו קל לי יותר להתמודד?

תרגול (הזדמנות במהלך הישיבה/מכינה): היכולת לבחור להחזיר את המבט הקופצני היא שריר נרכש. במהלך הסדר ניתן להציב מטרה אישית לצמצם את זמן הבהייה מחוץ לספר, באורך של כל בהייה או בכמות הכוללת של הפעמים. ניתן לשנן בכל בהייה הצידה מהספר משפט מחזק כמו “אני בוחר לראות את הטוב”.

דוגמה שלישית: לאחר שחזרתי הביתה שמתי לב שקשה לי לשמור על לוח הזמנים שקבעתי לי מראש, בישיבה הרבה יותר קל לי. בבית אני בסוף מוצא את עצמי גולש או בוהה במסך.

ידע: אנשים מתפקדים שונה באווירות שונות. מה הישיבה והמכינה עושים במודע כדי לתמוך בתלמידים ללמוד ולהתקדם? כיצד יוצרים הרגלים? מה הכוח הגדול של המסך, האינטרנט, התכנים הלא צנועים? איך בונים לו”ז מתאים, וכיצד בוחרים מטרות לשינוי ויעדי ביניים?

מודעות: האם אני מרוויח משהו כשאני צופה? האם אני נרגע, משקיט מחשבות או מתחבר למשפחה ולחברים? האם אני באמת ובתמים רוצה להגשים את היעדים שהצבתי לחופשה הזו? מה מכביד עליי ומקשה עליי ללמוד בבית? מה עזר לי בישיבה וחסר לי כאן? האם אני מתבייש לבקש עזרה ותמיכה?

תרגול (הזדמנות במהלך הישיבה/מכינה): להגיד בפירוש ובקול שקל יותר בישיבה – כי יש תמיכה ועידוד. זו הזדמנות בשבילם לתרגל הצבת יעדים והשגתם, לבחור חמש דקות ביום, שבהן יבצעו מטלה או ילמדו משהו קבוע שלא קל להם, כדי לפתח את שריר כוח הרצון, לחפש מה מקשה עליהם ומה מחזק אותם באתגר, ליישם את השריר הזה במטלה או בלימוד שהם אוהבים ומתחברים אליו – בכל יציאה הביתה, לחזור ולשתף ולשכלל תכניות לאורך השנה.

לסיכום, פועלכם בחינוך ובלימוד במכינות ובישיבות הוא רב מכדי לכמת או לספור, ממילא אתם פועלים רשמים עמוקים בנפשות התלמידים הקדושים. אם ההצעה הנ”ל לניהול ותכנון הזדמנויות חינוכיות בזמן הלימודים תועיל למיצוי גבוה יותר של הכנתם לעולמנו המאתגר – די לנו בכך.

בכותרות- כך השתלטו הסמארטפונים על המוח שלנו- וזה המחיר…

ללא כל צל של ספק, הסמארטפון הינו אחד הכלים הפלאיים ביותר שהאנושות פיתחה אי פעם,
אך יש לדעת, שיש לזה גם מחיר.

הנה לפניכם כתבה מהמטלטלות בנושא נזקי הסמארטפון, מבית גלובס.
מוזמנים להיכנס- לכתבה המליאה

לעצלנים שבנינו, 🙂

סיכמנו כמה מהנתונים בשבילכם:
– ישראלי ממוצע בודק את הסמארטפון שלו 80 פעם (!) ביום (לפחות באייפונים, לפי חברת אפל)
– בסקר של גאלופ מ-2015, יותר ממחצית מבעלי האייפונים אמרו שהם לא יכולים לדמיין את חיים ללא המכשיר הזה.
– עדויות מצטברות לכך ששימוש בטלפון חכם, או אפילו שמיעה של צלצול או רטט של טלפון, מייצרים שפע של הסחות דעת שמקשות על התרכזות בבעיה או בעבודה קשה. חלוקת תשומת הלב הזו פוגעת בהיגיון ובביצועים.
– מחקר הראה, שכאשר אנשים שומעים את הטלפונים שלהם מצלצלים אך אינם יכולים לענות לצלצול, לחץ הדם שלהם קופץ, הדופק מוחש וכישורי פתרון הבעיות שלהם יורדים.
– במחקר נוסף שנעשה, נבחנו קבוצות של אנשים, כשחלקם עם הסמארטפון על השולחן וחלקם ללא. כל הנבדקים אמרו שהם לא חשבו על המכשיר בכלל כל זמן הבחינה. ובכל זאת, הנבדקים שהסמארטפון שלהם היה על השולחן, קיבלו את התוצאות הגרועות ביותר.
– “שילוב הטלפונים החכמים בחיי היומיום גורם כנראה ל”בריחת מוחות” שיכולה להפחית כישורים מנטליים חיוניים כמו “למידה, חשיבה הגיונית, חשיבה מופשטת, פתרון בעיות ויצירתיות”.
– בקשר לשמירת המידע “בענן” וכל הגיבויים למינייהם- “רק צבירת מידע בזיכרון הביולוגי שלנו יכולה לארוג את הקישורים השכליים העשירים שיוצרים את מהות הידע האנושי, ולאפשר חשיבה ביקורתית ותפיסתית. לא חשוב כמה מידע סובב אותנו, אם הזיכרון האישי שלנו יהיה פחות מצויד, יהיה לנו פחות עם מה לחשוב.”

מצד אחד מצער מאוד לקרוא את כל הנתונים האלה, המשקפים את מצבו הבעייתי שמביא איתו הסמארטפון, ומצד שני משמח לראות שגם בחוגים הקצת שונים מ-“עזים בקדושה”, מתפתח השיח בנושא, ומציפים בעיות שבע”ה יבואו אל פתרונן.

מהפכה בעולם הקהילות!

 

ארגון ברקאי וארגון עזים בקדושה בשילוב כוחות!

בכ”ז אלול, בשעה 14:00, חלה פריצת דרך בע”ה בעולם הקהילות.
ארגון של רבני קהילות ברחבי הארץ בשם “ברקאי” הביא את הרבנים שלהם לעבור יום עיון אצלנו בארגון.
את יום העיון פתח אורי כהן, בשיחה על איך עובד עולם המדיה, היסטוריה שלו, והמהפכה שעולם המדיה גרם.
אחריו דיבר איתן זימן, על איך עובדת ההתמכרות לפורנוגרפיה, מדוע היא כ”כ חזקה, מי עומד מאחוריה, ואיך יוצאים ממנה בע”ה.
לאחר מכן הרב אלי שיינפלד דיבר על איך מדברים על הנושא הזה עם ילדים ונוער- חשוב מאוד!
ולבסוף, רכז הקהילות שלנו- איתי שאוליאן נתן סקירה רחבה על כלל הפתרונות הטכנולוגיים שיכולים להוות כלי עזר באתגרים השונים שהסמארטפון מציב בפנינו,  המשיך בהסבר על דרכי הפעילות בקהילה-כיצד להעביר תהליך משמעותי ונתן לרבנים חומרי הסברה,  תוכן ומערכים לסיוע בפתיחת הנושא מול הקהילה.

אבל זה לא הסוף!
רבני הקהילות יצאו מהכנס כשהם עומדים להכין שני שיעורים שהם עתידים בע”ה להעביר בקהילותיהם השונות. אחד על המדיה, ואחד על פורנוגרפיה.
בהמשך השנה בע”ה תתקיים פגישת המשך, בה הרבנים ידונו ב”שולחנות עגולים” על המערכים השונים שהם הכינו, וילוו על ידי מדריך מקצועי, על מנת לשפר ולמקצע את עצמם.
זוהי בשורה משמחת ביותר!
גם בעולם הקהילות יש המון עבודה, אתגרים רבים, ומורכבויות לא פשוטות כלל. יום עיון זה מהווה את האירוע המשמעותי והגדול ביותר שנעשה על מנת לעזור ולקדם את נושא לקיחת האחריות בעולם הקהילות. שה’ יהיה בעזרנו.

 

גם אני רצה פעילות בקהילה שלי!!

 

שיעור חשוב של הרב חגי לונדין על טהרת הברית וההתמודדות עם היצר בדורנו!

אמנם באיחור, אבל עדיף מאף פעם.

 

לפני כמה חודשים, בתקופת השובבי”ם של שנת תשע”ז, הרבה ישיבות ומכינות בארץ הרימו ימי עיון בנושא היצר, שמירת העיניים, סינון, וכדו’.

במוסדות “בני דוד” בעלי הביאו את הרב חגי לונדין שידבר על הנושא.

לנוחותכם, הנה השיעור של הרב:

הגענו לצפון | יישוב הזורעים מצטרפים למהפכה

יישוב הזורעים השוכן בקרבת הכנרת שבצפון התגייס כולו למשימה!
לשים ברקס לתעשיית הזימה, במילים אחרות – לשמור על שפיות החיים הטבעית שכל משפחה צריכה לקבל.
הגענו לשם לשיחות עם נוער בכיתות ז’ ח’ בנים בנות.
לאחר מכן המשכנו לשיחות עם הנוער ט’ – יב’ ובמקביל שיחה לקהילה שהגיעה בנוכחות מלאה!! כן כי זה חשוב להם.
לאחר מכן נפגשנו כולנו הנוער וההורים בבית הכנסת של היישוב לסיכום השיחות המשולבות ולביצוע ההתקנות של אפליקציית הסינון!
ברוך אומר ועושה.

מרגש לראות את הפער המצטמצם בין ההורים לילדים, בין הקהילה המבוגרת לצעירה בייחוד בנושאים רגישים כמו אלה.

יישר כח לקהילת הזורעים!

כנס האחראים השנתי של עזים בקדושה | עדכונים מהשטח

ושוב, כנס האחראים השנתי של עזים בקדושה!

לפני כשבוע, ב – יט בתמוז, נערך הכנס שנתי של הארגון.

כ – 85 אחראים מ – 50 ישיבות ומכינות שונות ברחבי הארץ התכנסו כולם בבית המדרש הישן של “מכון מאיר”, ושמעו רבנים גדולים ואנשי מקצוע מומחים בנושא, מחזקים ומחכימים אותם כל אחד בתחומו.

בכנס דיברו:

האחראים שהגיעו לכנס קיבלו חולצות וחומרים לפעילות במוסדות שלהם.

אט אט התגנבה לה תחושה של משפחתיות בלב כל המשתתפים, עד שבסוף, בתמונה שחתמה את הערב, שכולם עם חולצה של הארגון, נשמעה צעקה עד לב השמים מפי כולם כאחד—
“עזים בקדושה – לוקחים אחריות!!” נשמע פתי’ש אבל כן, ככה זה כשגאולת ישראל מתקרבת.

ואורות הפלש התערבבו בהד הקולות הרועמים ויצרו תחושה נפלאה של משמעות.

לתמונות מהכנס לחצו על הקישור.

Recent Posts

Recent Posts

Recent Posts

Recent Posts

אוקטובר, 2017

  • 15 אוקטובר

    מהפכה בעולם הקהילות!

      ארגון ברקאי וארגון עזים בקדושה בשילוב כוחות! בכ”ז אלול, בשעה 14:00, חלה פריצת דרך בע”ה בעולם הקהילות. ארגון של רבני קהילות ברחבי הארץ בשם “ברקאי” הביא את הרבנים שלהם לעבור יום עיון אצלנו בארגון. את יום העיון פתח אורי כהן, בשיחה על איך עובד עולם המדיה, היסטוריה שלו, והמהפכה …

    קרא עוד
  • 3 אוקטובר

    שיעור חשוב של הרב חגי לונדין על טהרת הברית וההתמודדות עם היצר בדורנו!

    אמנם באיחור, אבל עדיף מאף פעם.   לפני כמה חודשים, בתקופת השובבי”ם של שנת תשע”ז, הרבה ישיבות ומכינות בארץ הרימו ימי עיון בנושא היצר, שמירת העיניים, סינון, וכדו’. במוסדות “בני דוד” בעלי הביאו את הרב חגי לונדין שידבר על הנושא. לנוחותכם, הנה השיעור של הרב:

    קרא עוד

אוגוסט, 2017

  • 21 אוגוסט

    הגענו לצפון | יישוב הזורעים מצטרפים למהפכה

    יישוב הזורעים השוכן בקרבת הכנרת שבצפון התגייס כולו למשימה! לשים ברקס לתעשיית הזימה, במילים אחרות – לשמור על שפיות החיים הטבעית שכל משפחה צריכה לקבל. הגענו לשם לשיחות עם נוער בכיתות ז’ ח’ בנים בנות. לאחר מכן המשכנו לשיחות עם הנוער ט’ – יב’ ובמקביל שיחה לקהילה שהגיעה בנוכחות מלאה!! …

    קרא עוד

יולי, 2017

יוני, 2017

  • 26 יוני

    תתכוננו לדיאטה דיגיטלית | כי הגיע הזמן להתחיל להיראות יפים גם מבפנים

    לא סוד שמעבר לסכנות הידועות שעולם המדיה טומן לנו יש גם סכנות פחות מורגשות שאנחנו נוטים “להעביר הלאה” – אבל אלה גם בדיוק הסיבות שאותם סכנות משפיעות עלינו. יש לי חבר שבכניסה לבית שלו יש תיבת נעליים שאחראית על מנוחתם של הסמארטפונים כשבני הבית נכנסים, ממש כמו בכניסה לחדר של …

    קרא עוד
  • 13 יוני

    ערב לקהילת בית אל | ממשיכים בלקיחת אחריות

    זו מלחמה יותר חשובה ורצינית מהמלחמה עם חמאס, אמר שי אלון ראש המועצה של בית אל בפתיחת הערב. עוד ערב חשוב ביותר ומוצלח ב”ה בו נכחו כ 150 הורים. התקינו עשרות הורים סינון על מכשירם, קנו ספרים בנושא על מנת להעמיק ולהרחיב בנושא למען יוכלו להיות מענה רלוונטי ועזר לילדיהם …

    קרא עוד

מאי, 2017

  • 28 מאי

    עמדת אכסון פלאפונים בכניסה לבית המדרש | יוזמה מבורכת או כפיה שגויה?

    שבוע לפני חג מתן תורה נשאל את עצמנו גם השבוע מה היה לנו בשטח. הנה הנתונים המשמחים: ראשונה נזכיר את היוזמה המבורכת של ישיבת כוכב יעקב שהחליטו להרים את הכפפה ובנו עמדת אכסון של פלאפונים בכניסה לבית המדרש, מדהים לראות איך אט אט עולם הישיבות נכנס למודעות ועשיה שמגיעה גם …

    קרא עוד
  • 22 מאי

    אז מה עשינו השבוע? | כ”ג אייר התשעז

    לא מעט מכם שמכירים את הארגון, בטח יהיו שמחים לשמוע קצת על המתרחש בשטח. אז הנה מה שעשינו השבוע! – בישיבת המאירי בלב ירושלים נתנו שיחה והתחזקנו! – בירוחם נכנסו שני אחראים חדשים! בהצלחה! – במצפה רמון הרחוקים נפגשנו עם האחראי, טוב להתרענן מדי פעם. – בתל אביב שני אחראים …

    קרא עוד
  • 12 מאי

    אז מה עשינו השבוע? | ט”ז אייר התשעז

    לא מעט מכם שמכירים את הארגון, בטח יהיו שמחים לשמוע קצת על המתרחש בשטח. אז הנה מה שעשינו השבוע!       – בישיבת שעלבים ישבנו עם אחראי פזמניק להמשך קידום הפעילות. – בקריית גת שתי ישיבות זכו לחזק ולהתחזק יחד איתנו. – במודיעין נפגשנו עם אחראי טרי, בהצלחה! – …

    קרא עוד
  • 8 מאי

    ערב חשיפה לקהילת בית אל | 250 בעלי תפקידים ואנשי חינוך

    מיד לאחר הפסח ארגון עזים בקדושה חזר לפעילות עם כוחות רעננים בכנס מיוחד בישוב בית אל שהיה למעשה יריית הפתיחה לתחילת פרוייקטים משותפים של הארגון עם מוסדות החינוך הרבים בישוב וקהילת בית אל. הופתענו ושמחנו לפגוש בכנס כ 250 איש עובדי מועצה ואנשי חינוך מהישוב ביניהם רבנים, ראש המועצה המקומית …

    קרא עוד

דצמבר, 2016

  • 30 דצמבר

    וידאו בלעדי לעזים בקדושה: מעולמו של תיכוניסט אמוני

    עזים בקדושה מאמינים שכל אדם חייב לעשות חשבון נפש אמיתי עם עצמו לגבי יחסו עם השימוש במדיה ומציאת המקום הטוב ביותר עבורו במרחב זה, הגיבור של הסרט בחר לעבור לפלאפון פשוט, אך כמובן שכל אדם שמבין שהוא צריך וחיוני עבורו סמארטפון אנו ממליצים לו להשאר איתו אך כמובן לעשות זאת …

    קרא עוד
  • 20 דצמבר

    עזות בקדושה: והפעם – מדרשת שילת

    עולם המדרשות חוזר ומתעורר גם השנה!! ביום שלישי האחרון זכינו לקחת חלק מיום לימוד לקראת חנוכה במדרשת שילת, בנות המדרשה, הבוגרות והסטודנטיות במסלול ההוראה העמיקו בשאלה מהי גבורה ואיפה היא נצרכת בימינו! הרב יהושע שפירא הסביר עד כמה בעיית התכניים הבעייתיים בסמארטפונים רלוונטית ו’נוגסת’ גם בעולם הנשי בעוצמה, “אין אפוטרופוס …

    קרא עוד
  • 17 דצמבר

    העולם הבוקר: עזים בקדושה מתארחים אצל אברי גלעד

    כבר קרוב לשנה של פעילות וכבר שומעים עלינו ברחובות ירושלים, או יותר נכון ברחובות תל אביב. העולם הבוקר, תכנית בוקר טלוויזיונית של אברי גלעד זימנה אותנו בשביל לשמוע על מהפכת הנוער שמתחוללת בציבור שלנו. כן כן, שמעתם נכון, בטלוויזיה, אל ציבור שכביכול לא היינו מעלים על דעתנו שהפעילות שלנו מעניינת …

    קרא עוד
  • 8 דצמבר

    100 בחורים! ישיבת מעלה אדומים מצטרפת בגדול

    מעל ומעבר! ישיבת הסדר מעלה אדומים ממשיכה את הגל ומגיעה ל 100 התקנות בישיבה!!! ישיבת ההסדר מעלה אדומים מחזקת גם היא את השיח הציבורי, ומעלה את המודעות לשימוש נכון ובטוח באינטרנט ובסמארטפון. הישיבה בחרה להעלות על סדר היום שלה את הנושא, ולחזק ולהתחזק. הרב שילת, מראשי הישיבה, דרש והסביר על חשיבות הנושא …

    קרא עוד